נפילה באמונה וקושי גדול

שלום לך עדי יקרה.

קראתי את מכתבך והרגשתי כאב גדול. צער מילא אותי.
כאב לי לקרוא את התחושות הקשות שלך. את מרגישה כי התרחקת, את מרגישה זרה לעצמך.
וזה כואב. באמת באמת כואב.
אבל יש בדברייך גם הרבה הרבה תקווה. יש שם הרבה רצון והשתוקקות.
את כותבת כי את רוצה להיות דתיה. את רוצה להיות קרובה לה'. ואת אפילו בוכה. את בוכה על כי את רחוקה. וזה מרגש מאוד.
נדמה לי כי אין יותר יקר מדמעותיה של של בת מלך- לה' יתברך.
אין יותר מתוק מהדמעות שלך.
ה' רוצה אותך. שמח בך.
אני מאמינה בכל ליבי, כי הקב"ה שרואה את דמעותייך, מתרגש ובוכה יחד איתך.
ה' ודאי רוצה לומר לך- שרק תבואי אליו בחזרה. ה' אוהב אותך.
אני בטוחה. אין לי ספק כי הדמעות היקרות שלך עשו רושם גדול בשמיים.
דמעות טהורות ויקרות מפז.

ה' יסלח לך. ה' הוא אבא שלך, ואבא סולח. להפך, הוא רק רוצה שתחזרי הבייתה.
הוא אינו רוצה שתכעסי על עצמך ותצטערי כל כך, אלא שתתקרבי אליו ותסלחי לעצמך.

את שאלת במכתבך כי איך ייתכן ששום חברה, מורה, מדריכה לא שמה לב למה שעבר עליך?
לעיתים, כאשר אנו שקועים בחיינו ובעצמנו- איננו שמים לב למה שעובר בליבו של חברו.
עוד יותר מכך, ייתכן כי פשוט לא הראית לאף אחד כי משהו עובר עליך, לא דיברת, לא סיפרת וגם אולי לא עשית מעשים שעוררו את דעתם של האחרים.
אבל תמיד אפשר לשנות ולתקן. אם את מרגישה שישנה מדריכה, חברה או מורה שיכולה לעזור לך, את יכולה לפנות אליה, לספר לה את מה שעובר אליה ולבקש את עזרתה ותמיכתה. זה יכול לסייע לך מאוד.
ועוד דבר. לעיתים כשאנו משאירים את הדברים רק לעצמנו, הם נראים לנו מאוד גדולים וחמורים, אנו נוטים להחמיר עם עצמנו מאוד. אך קורה לעיתים קרובות, כשאנו משתפים אדם אחר ומספרים את מה שהתרחש, או אז הדברים מקבלים פרופורציה אחרת והם כבר אינם נראים חמורים ונוראים כמו שהם היו נראים לפני. זו עוד סיבה שבגינה כדאי לנסות ולשתף אדפ קרוב בתחושותייך.
את כותבת כי את מרגישה ממש רחוקה מעצמך, זו וודאי תחושה קשה מאוד.
אך יחד עם זה- נראה לי כי עצם כתיבת המילים הללו, התחושות הללו זה כבר פתח אמיתי לשינוי, שמחה ולהתקרבות.
הייתי מציעה לך, אם זה מדבר אליך להתחיל לכתוב יומן. כל יום 5 דקות לכתוב לעצמך את התחושות, המחשבות או הרגשות שעברו עליך. את יכולה להוסיף גם אירוע מיוחד מאותו היום שעבר. את יכולה גם לכתוב לעצמך איזה תפילה קצרה ליום המחר. נדמה לי כי כתיבה כזו יכולה לקרב אותך אל עצמך.
לחזק את הקשר.
אך חשוב גם לחזק את האהבה.
נדמה ממכתבך כי את מאוכזבת מעצמך. יש לך צער גדול על מצבך. לכן נראה כי דווקא במצב הזה כדאי מאוד להקדיש זמן ולהתבונן על הנקודות הטובות שבך.
תקדישי זמן לחשוב- על הכוחות שלך, על הרצון הטהור שלך, המעשים הטובים, (אפילו מעשים הכי קטנים), היכולות שלך.
ותנסי לומר לעצמך כי את אוהבת וסולחת. תשלחי לעצמך מידי ערב ובוקר חיבוק של אהבה וקרבה.
בנוסף, הייתי מציעה, אם זה מתאים לך כמובן, למצוא לך זמן מידי פעם לצאת עם עצמך למעין טיול, או סיבוב לבד. לעשות קצת סדר במחשבות, להירגע מכל מה שעובר עליך ופשוט להקדיש מעט זמן לעצמך.
לסיכום אומר- כי אני באמת מאמינה בך. אני רואה במכתבך רצון גדול גדול להתקרב לה'.
רצון פנימי, שורשי, שממש מכאיב לך.
והלוואי, הלוואי על כולנו כזה רצון ושאיפה להתקרב לה'.
יש לך כוחות, תאמיני בהם.
אם תרצי אשמח לשמוע איך את מתקדמת וממשיכה.
באיחולי הצלחה והרבה טוב,
אודליה.
odelyaf@gmail.com