נפוליאון

שלום לך.

אם אני מבין נכון את שאלתך, אתה שואל אודות ההחלטה המודעת של חלק מהרבנים והאדמו"רים בתקופת המלחמה בין צרפת לרוסיה

(להלן "מלחמת רוסיה- צרפת": http://he.wikipedia.org/wiki/מלחמת_רוסיה-צרפת_(1812) )

להישאר תחת שלטון הצאר הרוסי המפלה, ולא לתמוך בשלטון נפוליאון שגרס שוויון זכויות לכל ובכלל זה ליהודים. אינך מבין מה גרם להחלטה הזו.

ובכן, אינני בקי בפרטים ההסטוריים, אולם נראה כי החשש של רבנים אלו היה מהטמעות בקרב גויי הארץ, חשש שהתגלה כמוצדק בשלבים מאוחרים יותר בהיסטוריה

(להלן, "השכלה":
http://he.wikipedia.org/wiki/תנועת_ההשכלה_היהודית ).

שוויון זכויות פירושו גם שוויון חובות: שירות בצבא, השוואת ימי המסחר, ובתוך כך פגיעה אנושה באושיות הדת היהודית: הקמת משפחה, שמירת שבת, כשרות ואורח חיים יהודי.

כמו כן אתה שואל, האם המידור צריך להישאר לנצח, והליכה באותו קו מחשבה מביאה למסקנה כי המצאות מובחנת בקרב הגויים בחו"ל, עדיפה על הטמעות באורח החיים החילוני בארץ.


התשובה היא: עדיף להיות דתי בארץ. הדבר אפשרי, כפי שאתה יכול לראות, וקיומו של היהודי על ארצו אף מבריא אותו והופך אותו מ'כמי שאין לו אלוה' ל'כמי שיש לו אלוה' (כתובות קי:).

אם אתה שואל מנקודת המבט ההסטורית, מה הנכון ביותר עבור הקיום של עם ישראל, אשיב לך כי אינני יודע, אולם אני מאמין כי קיום נצחי יש רק לעם היושב על אדמתו. אלפיים שנות גלות הוכיחו לנו כי אין קיום של קבע ליהודי בקרב הגויים, והוא נתון למשיסה ורדיפה בכל מקום שיימצא. כעת, כשניתנה לנו ההזדמנות מאת ריבונו של עולם לשוב לארצנו ולכור מחצבתנו, אין אנו יכולים לעשות שיקולים ריאליים של רווח והפסד. אנו מאמינים כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, ומכח כך עושים.

"יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. לעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ-ישראל מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם. החטאים שגורמים גלות הם הם שמדלחים את המעין העצמי, והמקור מזיל הזלות טמאות, 'את משכן ד' טמא'." (אורות ארץ ישראל, פסקה ג')


מקווה שהבנתי נכון,
אור וטוב,
נחום.