שאלה
בס''ד
שלום כבוד הרב יובל שרלו !
יש לי שאלה מאוד חשובה ומשמעותית..
אני עומדת בפני החלטה אם לנסוע לפולין דרך בית הספר או להחליט שלא להשתתף בנסיעה.
יש לי 2 צדדים בעניין .. האחד מהם הוא אבי שבשום פנים ואופן לא מסכים לפרנס את הגויים הפולנים שזאת הדעה העיקרית שלו והוא אומר שהוא יקח אותי למקומות כאן בישראל שמנציחים את השואה וניתן להרגיש ולהזדהות בדיוק כמו בפולין ומי שרוצה לזכור את השואה יכול לעשות זאת בכל מקום בליבו ולאו דווקא על האדמה של פולין שם הכל קרה. בכל מקרה חשוב לי לציין שאבא שלי נותן לי חופש בחירה,הוא לא דורש ממני לא לנסוע,הוא פשוט אומר את דעתו ואומר לי שבסוף מי שתחליט זאת תהיה אני והוא יכבד כל החלטה בנושא. אני לא יודעת כל כך לאיזה כיוון לפנות ,כל אדם אחר אומר לי משהו שונה בנושא. אם אני יושבת עם עצמי וחושבת באמת על עומק העניין אני חושבת שכל יהודי צריך להגיע לשם [ ואם זה מטעם בית ספר אז יותר טוב ומשתלם] לראות את המראות הנוראיות שהותירו אחריהם 6 מיליון היהודים שנרצחו ,לבכות על האדמה שכולה דם ועצמות יהודים. מה שרואים מכאן לא רואים משם ולכן אני חושבת שלאן שלא אלך בארץ ישראל למקומות שקרובים לשואה ומנציחים אותה לא אוכל להגיע לרמה של הבנה והזדהות דרך תמונות או מכתבים וסרטים .. הדבר החזק ביותר הוא לשהות במקום באוויר בסביבה במחנות ההשמדה . אני יודעת שלא כולם זוכים להגיע לשם מכל מיני סיבות ואחת מהן היא שאנשים חלשים בכדי לראות את הזוועות , גם אני אחת מאותם סוג אנשים,אני מאוד רגישה בדברים האלה וזה עלול להשפיע עלי בצורה רבה , אבל הדבר שמעודד אותי הוא שניתנת לי כאן הזדמנות לחוות את זה עם החברות לכיתה,חברות לחיים .. שאחרי הכל חוזרים למלון ואפשר לשפוך הכל ולדבר על ההרגשות .. לפרוק את המתח שיהיה או העצבות והכעס הנוראי כלפי הגויים.אני יודעת שכביכול אסור לצאת מהארץ בשום פנים ואופן אבל אני חושבת שהמטרה מקדשת את אמצעיה.
האמונה שלי בקב''ה חזקה ויציבה ולכן אני לא חוששת חס וחלילה שמשהו ישתבש באמונה שלי אליו כמו שלרבים קורה כשהם חושבים על השואה , היכן הוא היה , איזה מן עונש זה.. אני פחות מתעסקת הדברים האלה ויודעת שהקב''ה לעולם לא עושה דברים סתם ולא ניתן להבין גם אם ממש רוצים מדוע הוא העביר את היהודים חוויות נוראיות שכאלה.
חשוב לי לציין שאני בבית ספר דתי , המנהלת שלי
תשובה
שלום וברכה
נושא הנסיעות לפולין נתון כידוע במחלוקת בין רבנים שונים, הוגי דעות ומחנכים, וכלל הציבור – יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי, ויש המבינים לעומק את שני הצדדים, ואין להם דעה חותכת חד- משמעית בעניין, אלא נטייה בלבד. אני שייך לקבוצה האחרונה, והדברים שאני כותב אינם חתוכים, אלא מה שדעתי נוטה אליו:
א. ישנה חשיבות עילאית לזכרון השואה ולאי-שכחתה. לצורך זה מותר ליסוע מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור מיד, ועמדתי אינה נובעת מאיסור זה.
ב. אכן, לא הייתי רוצה להעשיר את סביבת השואה אפילו בדולר אחד, אולם גם זו לא הסיבה העיקרית שאין ליסוע בגללה.
ג. החשיבות הרגשית היא חלק מסוים מזכרון השואה, ויותר חשוב ממנה להתחבר אל התקופה הזו מתוך ניסיון להבין את משמעותה לגבינו.
ד. ישנה חשיבות עילאית לא לבנות את זהותנו היהודית בארץ ישראל על בסיס השואה, ובכלל על בסיס המקלט הבטוח והעבר הנורא, אלא לאור העתיד, החזון, הגאולה. החוויה הטראומתית של זכרון השואה יש בה גם נזק, כי היא מפנה את תשומת הלב למקומות שהעבר הוא הדבר המרכזי שבהם.
ה. לו הדבר היה תלוי בי, הייתי לוקח את הכסף המושקע בנסיעות אלה, ועושה עימו "מסע ישראלי", בו הייתי בונה את הזהות הרוחנית והאישית לאור הדברים המתרחשים בארץ, עיסוק בהיסטוריה ובטראומות שלנו בארץ (החורבן !), עיסוק באתגרים החברתיים הרוחניים והאמוניים כאן בארץ, עיסוק בחורבן המתרחש היום בעם היהודי בעקבות ההתבוללות וכדו'. זה היה הופך את הלב של אנשים בכיוון הרבה יותר משמעותי.
את יכולה להבין מהדברים את העקרונות הבאים:
א. מותר לך ליסוע. גם אם זה כואב מעט לאביך – מדברייך עולה שהוא גם ישמח שלביתו יש דעה עצמאית והיא נאמנת לעצמה; גם אם זה כרוך ביציאה קצרה מן הארץ – זו סיבה מספיק מוצדקת.
ב. אני לא מתלהב מכל הרעיון של הנסיעה. אם תחליטי שלא ליסוע הציעי לאביך אפוא לבנות יחד אתך אלטרנטיבה, ולעבור "סמינריון" מעשי במסע ישראלי לארץ ישראל לאותן פינות שיבנו בכם יחד את האידיאליזם ואת החתירה לעתיד טוב יותר ומתוקן יותר.
כל טוב והרבה הצלחה