שאלה
בס"ד. שלום רב.
ראשית כל...אני מאוד מבולבלת כך שאם אסבך כאן קצת, מצטערת מראש.
טוב לעיקרו של דבר- שמי ....ואני בת קצת לפני עשרים, לפני שנה חזרתי ב"ה בתשובה,והתחזקתי מאוד. ניתקתי את כל הקשרים שהיו לי עם בנים ידידים וכדומה.
כל הזמן היו לי נסיונות של ידידים שרצו לחזור פתאום להיות בקשר משום מקום.. ואני דחיתי כל אפשרות ואמרתי שזה כבר לא מתאים, לא רלוונטי, שחזרתי בתשובה וברוך השם אני בדרך הישר.
לפני כחודש ידיד מאוד טוב שלי לשעבר, יותר נכון "ידיד נפש" ,שמכיר אותי המון זמן חזר לארץ וידעתי שגם זה נסיון, אך למרות התפילות והתחינות שלי לקב"ה, בסופו של דבר ראיתי אותו וכמובן שלא עברתי על שמירת נגיעה וייחוד, אך הרגשתי שזה לא צנוע ואני גם יודעת את זה.
אני מבינה בשכל ויודעת! שזה לא צנוע ושאני לא אמורה להתנהג כך, אני קשוחה עם עצמי בעניינים האלה ולא מתירה לעצמי דברים על פי דעתי, אך בעניין הזה אני מרגישה די אבודה וזה מעציב אותי מאוד ואני מרגישה שאני נכשלת בניסיון הזה לאט לאט וזה מה שאני הכי פחות רוצה.
בבקשה, מה עליי לעשות? לנתק את ה"קשר" הזה כמו השאר ולהגיד שהזמן יעשה את שלו לטובה..?
או שאפשר לדבר לעיתים רחוקות אך לא להתראות?
תשובה
שלום וברכה
מה שעובר עלייך הוא כל טבעי וכל כך צפוי.
את לא צריכה לראות את הדבר ככישלון אלא כניסיון.
הלוא זה טבעי שקשה להתנתק לחלוטין מהחברה הקודמת, ומאורחות חיים קודמים. בעיקר כאשר מדובר על דברים פתאומיים ולא צפויים.
על כן, הטוב ביותר הוא בראש ובראשונה לשנן את המשנה באבות "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל ממנה", וליישם אותה במקרה שלך, לאמור: ברור מחד גיסא שלא ניתן לקפוץ ולסיים את כל השינוי שאת עוברת בבת אחת, אך במקביל לא להתרשל ולנסות כל הזמן להתקדם יותר.
עכשיו הזמן לדבר איתו על כך. לדבר איתו על השינוי שעברת, על המשמעויות האלה מבחינת היחסים ביניכם, על הקשיים שלך ועל הדברים שגילית בעולם החדש שאת חיה בו. כך הוא יהיה שותף במה שעובר עלייך, וידע ויבין וישתף פעולה, ואז לא תצטרכי לעשות דברים כל כך סוערים בעולמך.
כל טוב והרבה הצלחה