נסיון ליישב סתירה

שאלה

שלום רב, לאחרונה מטריד אותי דבר מה, המרגיש לי תמוה מאוד וחשוב, והוא התעצם לאור הטורים הרבים והדעות בשיח בין דתיים לחילוניים. רציתי לשאול לדעתך בנושא.

חשוב לי לומר - אני אדם חילוני, עם כבוד רב לדת, וכבוד רב עוד יותר לאנשים המחזיקים באמונה חזקה משלי. אינני מתלהם והעמדת דברים על דיוקם היא דבר יקר לליבי. אני רואה עצמי אדם הגיוני ואמפטי, וחשובה לי האכפתיות לאחר.

אני מרגיש שישנה סתירה מסוימת בדעות שלכאורה מחזיקים אחרים (ואולי תוכל להאיר את עיניי בנושא), והדרך שלי להתמודד עם העניין אינו להתקיף, אלא לשאול, ולנסות להבין מהו הדבר שאולי נעלם מעיניי ויכול ליישב את הסתירה.

לשאלתי, ואני באמת אנסה לנסח אותה באופן הכי עדין שאוכל כי מטרתי באמת היא להבין, ולא לתקוף - אני חושב שרק לאחרונה באמת הבנתי שחלק גדול מהציבור החרדי אינו עובד אלא בלימוד תורה, והדבר מתאפשר מסיבות רבות, כמו למשל העובדה שאנשים שתורתם אומנותם זכאים לקיצבה בעת לימודם בישיבה, וכן הטבות נוספות הנובעות מאורח חיי רוב הציבור החרדי. הדבר מרגיש לי כיוצר סתירה מסויימת שאינני מצליח ליישב ואולי תוכל לעזור לי בכך.

מהו האידיאל?

האם האידיאל הוא שכל העם היהודי יקיים אורח חיים שומר מצוות בדומה לרוב הציבור החרדי, ילמד תורה, ויעסוק במצוות האל? אם זהו האידיאל - כיצד באידיאל זה אמור להגיע לחם אל פינו? כיצד יתקיימו השירותים הבסיסיים המאפשרים אורח חיים תקין בימינו? (מה גם שהרי מוכר לי המשפט ממסכת אבות על כך שהעולם עומד, בנוסף לתורה וגמילות חסדים, גם על עבודה)

אם זהו אינו האידיאל - כלומר, האם האידיאל הוא שחלק מהעם יעבוד והשאר ילמד תורה? אם כן, הדבר טומן בחובו איזון עדין - כיצד נדע מתי איזון זה מופר? כיצד נדע לשמור על איזון זה? ובנוסף - הרי ברור שאותם אנשים העובדים לא יכולים להקדיש חייהם לתורה באופן בלתי מוגבל, ולכן מראש מקיימים אורח חיים שונה - איזה אורח חיים עליהם לשמור באותו אידיאל? ובנוסף - אם הציבור העובד, המאפשר את לימוד התורה של האחר, אינו שומר על אורח חיים אידיאלי - האם זה ראוי להשתמש בתוצרו על מנת לאפשר את לימוד התורה?

או שגם זה אינו האידיאל - והאידיאל היא שתורה, גמילות חסדים ועבודה יהיו מנת חלקם של כולם? מי יותר ומי פחות, אבל באופן כללי כולם?

אנא ממך, ניתן לקרוא שאלות אלה כאילו נכתבו בנימה מתריסה - אך זו אינה הכוונ

תשובה