שאלה
כבוד הרב!
אני כותב אליך בנושא שנראה לכאורה פעוט וחסר חשיבות, ולא נעים לי לכתוב אליך על נושא כזה, אבל לאחרונה נגרם לי בעקבותו משבר אמוני קשה. אתמול נכשלתי בטסט נהיגה השלישי במספר, לאחר שנה וחצי של לימודי נהיגה, שנה וחצי שאני סוחב את זה ושזה מציק לי. לפני הטסט הראשון התחלתי לקחת על עצמי דברים כמו 3 תפילות במניין כל יום וציצית ומאוד התחברתי לדת בעקבות זה. אך לבסוף נכשלתי נשברתי, ורק אחרי כמה חודשים ניגשתי לעוד טסט שגם לפניו קיבלתי על עצמי קבלות כמו לקרוא כל יום אגרת הרמב"ם ובראשית תמן, ולעלות מידי יום לברכת כוהנים, כמו כן יום לפני הטסט קראתי ספר תהילים שלם. אך למרבה האכזבה גם בטסט השני נכשלתי ואז התחלו לצוץ במוחי השאלות שמא אני עומד בנסיונות לראות אם גם אחרי הכישלון אמשיך בדת או שיש עלי גזרה חס וחלילה ושאם אקבל רישיון עלולה לקרות לי תאונה. אך השתדלתי בכל כוחי לעמוד בנסיון למשל בחרתי ללכת ללמוד במקום דתי סמסגרת העתודה, במכון לה למרות כל הקשיים שבשילוב לימודי חול וקודש. ולפני הטסט השלישי החלטתי לתת אמון בקב"ה ואפילו שידעתי שאני ניגש עם טסטר קשוח החלטתי להאמין בה' ושהכל בידיו לא משנה מי הטסטר, אך הטסט היה קצר מאוד ואחרי כמה דקות נבלמתי בסיטואציה שבחיים לא קרתה לי בשיעור נהיגה ונדירה שתקרה בכביש מה שגרם לי שוב לחשוב שזו גזרה משמיים. בעקבות כך נשברתי נפשית ואמונית, אני כל הזמן חושב מה ה' רוצה ממני את המצוות כבר אין לי רצון וכוח לקיים אבל אני ממשיך רק מתוך הרגל, התסגול שלי הוא עצום, כל החברים שלי עברו ממזמן רישיון וללא כל מאמץ או הכנות מיוחדות וגם בני משפחה קטנים מני שהתחילו ללמוד נהיגה הרבה זמן אחרי ככבר עברו, בזבזתי כבר המון כסף על שיעורי נהיגה אגרות וטסטים , כסף שאין לי וכבר לא נעים לי לקחת מההורים. אני רק רוצה לדעת מה עלי לעשות? איזה קבלה עלי לקבל על עצמי? אני מוכן לעשות הכל כדי לעבור כבר את זה. וגם מה יכולה להיות הסיבה שבגללה אני לא עובר כי אני יודע לנהוג.?
אני יודע שהשאלות שלי נראות טיפשיות ומצטער על אורכו של המכתב אבל זה ממש ממש חשוב לי ואני מקווה לזכות לתשובה.
בתודה דביר
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
דביר יקר,
אני מבין את צערך ואת האכזבה שלך, אבל נראה לי שהניסיון לקשר בין הכשלון לבין קיום מצוות ואמונה בשם - הוא לא הוגן.
אמונה בה' אין פרושה שתפקידו של ה' תמיד להנעים את חיי ולנהל אותם כפי שאני הייתי רוצה. ה' הוא גדול ונשגב יותר מכל תוכניותי וכל חלומותי לגבי חיי. להאמין בו רק בתור מי ש"יסכים" איתי לגבי הדרך בה יתנהלו חיי פירושו לגמד אותו עד מאוד...
דמיינתי לעצמי את הדבר כך. כאילו חיי מתנהלים בעצם בשני מישורים, מישור אחד הוא המישור המוכר לי ומישור אחר הוא המישור האלוקי. במישור המוכר לי מטרתי תמיד אחת ויחידה, שהדברים יתנהלו כרצוני, וכשאין זה מתרחש לפי ציפיותי, אזי אני רוגז, מתמרמר, מתעצב וגם נופל לטרוניות (נסתרות או גלויות) כלפי ה' והנהגתו את חיי.
במישור הבלתי מוכר לי, הוא המישור האלוקי, מנהל הקדוש ברוך הוא את חיי לכיוון אחד בלבד - שאמלא את יעודי ותפקידי בעולמו, שאזכה לשרת אותו ואת רצונו.
פעמים רבות, כאמור, מתנגשים שני המישורים הללו. חיזוק האמונה, לדעתי הוא להשוות אותם. יותר נכון - לקרב את המישור שלי למישור שלו, לבטל את רצוני לרצונו.
אפילו באפיזודה יום יומית, פשוטה ורגילה לחלוטין מתרחש מאבק סמוי בין שני המישורים.
כשאני יורד למכולת מטרתי אחת: למצוא את המוצר שחסר לי בבית, לקנות אותו כמה שיותר מהר ולחזור הביתה. אמנם יתכן מאד שכשארד למכולת אמצא שם תור גדול (כמה מרגיז) ולא זו בלבד גם איש אחד עקף את התור ונכנס לפני (איך הוא לא מתבייש) ואחרי כל זה המוצר שלי חסר (עגמת נפש אמיתית) ואני חוזר הביתה בלא כלום, אחרי חצי שעה של בזבוז זמן (יכולתי לעשות דברים הרבה יותר מועילים בזמן הזה). לפי דעתי הצרה והמוגבלת מטרתי לא הושגה היות והדברים לא התנהלו כרצוני אבל לפי דעתו של הקדוש ברוך הוא התרחש כאן, בעצם, סיפור אחר לגמרי.
המוצר החסר בביתי היה רק העילה. סביב עילה זו יצר הקדוש ברוך הוא במיוחד בעבורי זירת התנסות. זירה שבה אוכל במשך חצי שעה לגלות ולפתח בי מידות טובות של סבלנות ולימוד זכות, ארך אפיים וקבלת יסורים באהבה.
לפי התוכנית שלו - חצי שעה זו גם לה יש חלק בבניית נצחיותי וגם היא שלב בסולם הפרטי שלי שמוביל את תכליתי ויעודי בעולם.
וכמו שזה עובד במישור הקטן באפיזודה חולפת במכולת או ברחוב או בכל מיני מפגשים קטנים ואקראיים לכאורה עם דברים שנגד רצוננו, כך זה עובד גם בגדול באפיזודות גדולות בחיים, שנמשכות אפילו שנים.
לכל אחד באופן אישי הקב"ה מזמן אירועים ולפעמים כמו במקרה שלך, הם מפתיעים וכואבים.
במישור שלנו אנחנו רוצים רק דבר אחד, שהדברים יחזרו ויתנהלו כרצוננו. שהבעיות תיפתרנה, החולים יבריאו, המינוס בבנק יתכסה, שנעבור את הטסט בהצלחה וכדומה.
אבל במישור האלוקי המטרה שונה - שנעבור את זירת ההתנסות בצורה נכונה, שנפיק ממנה את הרווחים הרוחניים הטמונים בה - שנגדל ונהיה קרובים יותר לתכליתנו האמיתית.
סיבות רבות ומורכבות לסבל האנושי ואין ביד אנוש להקיף את כולן. אחת מהן, המנויה כאן, היא שיש לכל אחד מן המעורבים בסבל שיעור שיש ללמוד.
בוודאי גם כאן וביתר שאת, פעיל כח הבחירה, לגדול, או לחדול, להתקרב אל ה' או להתרחק ממנו, להתקדם או לסגת.
וכאן טועים רבים וטוענים: נסיון כזה הוא למעלה מכוחותי. מי יכול לעמוד בדבר כזה מבלי להישבר?
הכרתי שני אנשים שעברו תאונה קשה. הם לא הכירו זה את זה אבל המקרה הקשה שעבר על שניהם היה מאד דומה. שניהם לאחר התאונה הפכו משותקים כמעט לחלוטין. האם יש לנו דרך להבין את עומק ועוצמת כאבם? האם היינו יכולים למצוא מילים לעודד את אותם שכל עולמם פשוטו כמשמעו חרב עליהם?
אינני יודע איזה חיזוקים באמונה הם שמעו - אך מה שאני יודע שהדרך בה בחר כל אחד מהם להתמודד עם כאבו הייתה שונה בתכלית מהדרך שבחר חברו. ומהם למדתי את עומק כח הבחירה וכי אפשרות הבחירה קיימת גם במצבים קשים ומרים.
האחד (וזה טבעי ומובן לגמרי) בחר להתייאש. מלא מרירות על העולם כולו, בלי שום תקווה ושום רצון לחיות. צל אדם. השני (וזה רק בכח הבחירה, מעשה על טבעי של אדם בצלם אלוקים) החליט לשקם את עצמו ויהי מה. במשך שנים עסק בתרגילי ריפוי שונים מתוך אמונה ותקווה בעתיד טוב יותר. נכון להיום הוא כבר הולך בכוחות עצמו, נוהג ברכב, מרפא אנשים באחת מן השיטות האלטרנטיביות - והוא אחד מן האנשים היותר בעלי אופטימיות ושמחת חיים שאני מכיר.
הוא גם אומר בפה מלא שהוא מודה לה' על מה שקרה לו. אין לו ספק שרק בזכות זה התקדם וזכה להגיע לכל מה שהגיע!
יש לי גם דוגמאות אישיות מחיי שלי, אך לא כאן המקום לפרטן.
כללו של דבר, אם אמונתנו בקב"ה עוסקת רק בכך שימלא את משאלותינו, אין פלא שזו מתרופפת כאשר אין הדברים כרצוננו.
אך במשבר האמונה יש מעלה גדולה. אם אמונתי התרופפה, כנראה שהיה חסר לה איזה "עמוד שדרה", כנראה שהתבססה על תפישות עולם לא מדויקות כמו זו שעניינו של הקב"ה רק למלאות את רצוני.
ואם כך, טוב שהתרופפה! כעת, עם שבירת אמונתי הפגומה יהיה בידי לבנות תחתיה אמונה בוגרת יותר, חזקה יותר, בהיותה קשורה יותר לדרך האמיתית בה הקב"ה מנהיג את העולם ולא תהיה עוד תוצאה של דמיון כוזב אודות הנהגתו.