שאלה
שלום לרב!
אני בת 19.5, שזה בהחלט הזמן המתאים להתחיל לחפש פארטנר להקמת בית. בנות בגיל שלי כבר מתחתנות, ואפילו צעירות ממני לפי גיל 18! העניין שלי הוא שאני לא ממש מרגישה כאילו אני רוצה להתחתן. לא רק עכשיו, אלא בכלל. בשנתיים האחרונות עברתי שני שברונות לב מאוד גדולים, (אני עדיין בעיצומו של השני) ובכנות, אני יותר ויותר מוצאת את עצמי לא סומכת על בני המין השני! אני תמיד מתלוצצת עם בני המשפחה על זה שאני לא אתחתחן והם משתגעים, אבל אני יודעת שזה רק חצי בצחוק. בנות אומרות לי ש"כשתמצאי את הבחור המיועד לך את תשכחי את כל האחרים ותסמכי עליו" אבל עם המצב שלי היום, אני לא רואה את זה קורה. ואני רק מזכירה את מה שכבר אמרתי, אני עדיין במצב של "התאוששות"...
כבר שואלים אותי מתי אני אביא מישהו, ובקרוב יתחילו להציע לי. אני יודעת שיש לי חסימה אדירה ואני לא מצליחה להביא את עצמי להוריד אותה, חלק נכבד בגלל הבחור ההוא (שאני לא יודעת אם באמת אני רוצה לשכוח ממנו...)
איך אני שוברת את החומה? ויותר מזה, איך אני מביאה את עצמי לרצות לעשות זאת?
תודה.
תשובה
בע"ה
שלום רב,
אל תילחמי עם עצמך. את בעיצומו של תהליך נפשי וצריכה לתת לו להסתיים בנחת. אח"כ - הכל יכול להיות, אבל זה לא הזמן לתכנן.
אינני יודע , כמובן, מה יהיה עם הבחור "הזה" , אבל את הרי יודעת שהחיים מזמנים לנו הרבה מקרים מעניינים , נעימיםן יותר או פחות, ומההתמודדות איתם אנחנו בסה"כ נבנים. נכון שלעתים צריך שיעבור קצת זמן כדי שנבין זאת אבל ככה זה בחיים שלנו עלי אדמות.
אל תדאגי ואל תתני לאחרים להדאיג אותך.הגיל שלך ממש לא מלחיץ, ואדרבא, אם תחכי עוד קצת אולי תהיי בעצמך בשלה יותר לקבל את השונה שבמין הגברי ואז תוכלי לקבל בהבנה יותר כל מיני דברים (חיוביים, לא שליליים ח"ו) ולבנות בית טוב ויציב.
בברכה, אליעזר
בברכה, אליעזר