שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום, אני בחורה חילוניה מבית חילוני וחברה של בחור דתי מזה כשנה, אנחנו אוהבים אחד את השני יותר מכל דבר אחר כמו גם עם ההורים אחד של השני. בתקופה האחרונה אנחנו מדברים הרבה על ענייני חתונה שבע"ה אנו מקויים בעתיד הקרוב לקיים. למרות השקפות העולם השונות אני מקווה בע"ה להתחזק מבחינה דתית ולקיים מצוות דבר שוודאי לא יהיה קל לבחורה עם רקע כשלי ואני מוכנה לקחת על עצמי. אנחנו מדברים על כל ההשלכות וההלכות הדתיות ועל האורח חיים הדתי. לאחרונה הגענו ליידי מכשול ולכדי אי הסכמה בענייני הלכות נידה שאני מודעת לחשיבותם וחומרתם, אני יודעת שאוכל לא לקיים יחסי אישות ואפילו לישון בנפרד אך לא יודעת אם אוכל לשמור נגיעה באופן מלא (כגון להחזיק יד, לחבק קלות וכ'..) הדבר מעכיר על היחסים באופן שעתיד להפריד בינינו ואני שואלת האם אין בענייני הההלכה מפרשים או פוסקים המקלים בעניין הנגיעה בתנאי שמקיימים כאמור את האיסור החמור והאם מדובר בדיני חכמים שמקורם בלמנוע הכשלה או שנגזר עלינו להפרד? והאם היכולת שלו והזכות שבלהחזיר אותי בתשובה לא גדולה ואין המקלים בעניין?
אני מודאגת וחוששת שמא אאבד את היקר לי מכל. תודה רבה, וחתימה טובה.
תשובה
ראשית, יישר כוח על התהליך שאת קיבלת על עצמך לעבור. חזקי ואימצי, ובעזרת ה' גם תצליחי, באשר לשאלה הספציפית שהעלית, אינני יכול לומר שניתן להתיר, וזאת משום שנגיעה של חיבה נחשבת כאיסור תורה ולא כאיסור מדברי חכמים. למדים זאת מן המילים: לא תקרבו לגלות ערווה. זאת בניגוד לנגיעה ללא כוונת חיבה שאסורה מדרבנן. יחד עם זאת אל לכם להירתע מאיסור זה, ואינני מציע שתבואו לידי פירוד רק בגלל החשש שפה ושם אתם עלולים להיכשל בעניין זה. כאשר חיים ביחד ומתרגלים לנורמות ההלכתיות מוצאים שבמשך הזמן ניתן להקפיד על כך בלי קושי רב, וככל שהזמן עובר ביחד, כך ההקפדה נהיית קלה יותר. באופן כללי אני סמוך ובטוח שקיום דיני ישראל יהיה לך יותר ויותר קל עם הזמן, ויחד עם זאת גם יותר ויותר מובן ונעים.
כל טוב,
רונן לוביץ