נידה

זה מפורש בתורה
ויקרא פרק יב

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
...
(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:

אכן מה הטעם של התורה נעלם מאיתנו.
(נתקבלה הערה שהשאלה נשאלה כבר ע"י תלמידי רשב"י כמובא בתלמוד מסכת נידה דף לא ע"ב, יעויין שם בתשובה, שלא תתקבל בקלות בימינו... ואכמ"ל)
השאלה רחבה יותר כיוון שלנקבה גם ניתנו בפסוקים אלו ימי טוהר (הבאים אחרי 14 ימי טומאת לידה) הכפולים מהזכר 66 לעומת 33. (ימי טוהר נהג עד לתקופת הראשונים היינו שדם היוצא בימים אלו הוא טהור)
יעויין בדברי האבן עזרא והרמב"ן על תחילת פרשת תזריע. דבריהם לא ברורים.
חשבתי פעם להציע הסבר כזה. טעם ימי הטומאה הוא לומר לבעל שנולד כאן יצור חדש שמאוד זקוק לאימו בימיו הראשונים ולכן עליך להתרחק. גם בפסיכולוגיה המודרנית מדברים על החשיבות של הקשר בין היולדת לתינוק אפילו ברגעים הראשונים. הקשר בין האם לבת כידוע חזק הרבה יותר (בדרך כלל) מאשר בין האם לבן...
ויש להודיע זאת לבעל שיקח בחשבון שיש כאן בת שצריכה הרבה תשומי מהאם ולכן האישה טמאה על בעלה יותר...
יתכן שכפיצוי הבעל מקבל ימי טוהר ארוכים יותר א"כ כשנולדת בת.