נידה בנגיעות לפני חתונה

אכן, מבחינת האיסור וחומרתו אין כל הבדל בין זמן המחזור לימים שאחר כך.
העיקרון הזה מודגש בסיפור המובא במסכת אבות דרבי נתן המובא גם בתלמוד:

איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה?
הרי הוא אומר: (ויקרא יח) "ואל אישה בנדת טומאתה לא תקרב".
יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים? תלמוד לומר "לא תקרב".
יכול יישן עמה בבגדיה על המטה? תלמוד לומר "לא תקרב"....

מעשה באדם אחד שקרא הרבה, ושנה הרבה, ושמש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו.
והייתה אשתו נוטלת תפיליו וחוזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והייתה צועקת ובוכה, ואמרה להם: רבותי, כתיב בתורתכם (דברים ל) "כי הוא חייך ואורך ימיך". בעלי שקרא הרבה, ושנה הרבה, ושמש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו? לא היה אדם שהשיב דבר.
פעם אחת נזדמן לה אליהו ז"ל.
אמר לה: בתי, מפני מה את בוכה וצועקת?
אמרה לו: רבי, בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו.
אמר לה: כשבאת בנידתך, כל אותן ג' (ז') ימים הראשונים, מהו אצלך?
אמרה לו: רבי, חס ושלום שלא נגע בי אפילו באצבע קטנה שלו. אלא כך אמר לי, אל תגעי בכלים שמא תביאו לי לידי ספק.
- כל אותן ימים האחרונים מהו אצלך?
אמרה לו: רבי, אכלתי עמו, ושתיתי עמו, וישנתי עמו בבגדי על המטה, ובשרו נגע בבשרי, אבל לא נתכוון לדבר אחר.
אמר לה: ברוך המקום שהרגו. שכך כתוב בתורה (ויקרא יח) "ואל אישה בנדת טומאתה לא תקרב".

כתבת שההחלטה היא שכלית. הרב קוק בחיבורו "עין אי"ה" (שבת, פרק א אות ס) מסביר כי זהו גם המצב בסיפור הזה. אותו תלמיד חכם הגיע באופן רציונלי למסקנה שהוא אינו זקוק לסייג שעשתה התורה. אליהו הנביא שמתפלמס עם אותה אשה מסביר לה כי הכלים השכליים אינם פועלים כאן. התורה מדגישה את ההשפעה הרוחנית שלא ניתנת לניתוח שכלי כאשר היא כותבת "ואל אשה בנידת טומאתה" ולא: 'ואל אשה בנידתה'. טומאה היא מושג רוחני שהשפעתו אינה ניתנת לניתוח רציונלי.

בברכה, אודי


(התשובה ניתנה מהרב אודי פרומן)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק - http://www.facebook.com/B.Hillel