שאלה
שלום לכבוד הרב!
לאחרונה שמעתי שאם התחלתי לנהוג במנהג כלשהו, אפילו פעם אחת, וחשבתי לעצמי שטוב יהיה לי להמשיך עם אותו מנהג, הדבר נחשב לנדר.
יש לי קצת בעיה עם הנושא הזה, מכיוון שנראה כאילו נלקח למקום רחוק.
פשוט אני לא רואה את "לא תשא" מתייחס לדברים האלה.
בנוסף, ידוע שלא ניתן לנדור נדר במחשבה (חוץ מצדקה), אז מדוע הדבר הזה, למרות שמתנהל במחשבה, נחשב לנדר?
אם נקח לדוגמא מנהג כלשהו, כגון השכמה בבוקר לביה"כ* היה והשבוע האחרון היה קשה מאוד, וביום אחד לא הצלחתי להשכים, כיצד אפשרי לעשות התרת נדרים, מה גם שזה לא יעזור במיוחד לאחר 'הפרת הנדר'.
אני נורא מבולבל. אשמח לקבל ממך תשובה בעניין.
תודה רבה מראש!
תשובה
שלום וטוב.
בירושלמי פסחים פ"ד נאמר שגם מי שנוהג מנהג טוב באופנים מסוימים, הרי זה כאילו קיבל עליו מנהג זה בנדר. ואין הולכים אחרי מחשבתו כפי שכתבת, אלא אחרי העובדה שנהג כך בפועל. ובפרטי הדין עיין בשו"ע יו"ד רי"ד. ועל כן כשמתחילים במנהג טוב כלשהו יש לומר שעושים כן בלי נדר.
במקרה שלא עשית כך, אפשר להעמיד שלושה אנשים, ולומר בפניהם שאתה מתחרט על שנהגת במנהג טוב זה כנדר, והם יאמרו שמתירים לך נדר זה.