שאלה
בס"ד
שלום,
הנני רווקה בת 24 אשר לעיתים, מרוב ייאוש ומתוך הרגשה שעשיתי הכול או שאיני יודעת מה עוד ניתן לעשות- אני נודרת.לרוב הנדרים הם ברמת ה- "אם .... אז..." כאילו להתנות עם הקב"ה. אך זה עד עכשיו לא התקיים. האם עליי לשלם את נדרי בכול זאת?
דבר נוסף- יכול מאוד להיות שנדרתי דברים ללא התנייה אך שאינני זוכרת בדיוק, מה גם שאני מתביישת ללכת לשלושה אנשים שיתירו את נדריי שכן, אני מתביישת בעובדה שנדרתי ובעובדה שאני "נואשת"...מה עליי לעשות? הייתכן שיש עיכוב בזיווג דווקא בגלל זה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
א. קשה שלא להזדהות עם הייאוש שלך, אף על פי שגיל 24 הוא גיל שרחוק מאוד מגיל הייאוש. העולם עוד פתוח לפנייך.
ב. צריך להיזהר שלא לנדור. על אף העובדה שיש כזה דבר "נדר" בהלכה, ההלכה מכוונת מאוד שלא לידור, ומתנגדת לנדרים, ועל כן ראוי שלא לנדור.
ג. בעת צרה יש שנודרים, ואם אכן אומרים בנוסח שאמרת זה "ידות" של נדר, שהרי התכוונת לעשות התחייבות מול ריבונו של עולם, ועל כן את חייבת לקיים אותה.
ד. אם לא זוכרים נדרים – עושים התרת נדרים כללית בערב ראש השנה או בערב יום הכיפורים, ואם היית בתפילת "כל נדרי" את יכולה להתייחס לנדרייך הקודמים שאין את יודעת עליהם כאילו הותרו.
ה. אין אנו יודעים את הדרך בה הקב"ה מנהיג את עולמו, ואנו לא יודעים מתי יש "עיכוב" ומתי לא. ההתמודדות עם העיכובים נעשית הן בדרך הטבע – הסכמה מתמדת לצאת לחפש, הפיכת עצמך ליותר אטרקטיבית, תיקון מידות, לימוד איך חיים עם בן זוג וכדו' – והן בסגולות מובהקות כמו תפילה לריבונו של עולם, ועשיית מעשי חסד.
אני מברך אותך כי תמצאי את זיווגך מהר, ולא תזדקקי לכל אלה
כל טוב ושמחינו בשמחות