שאלה
שלום.
אני מקווה מאד שהשאלה שלי תהיה מובנת.
שמעתי פעם סיפור על הרב שלמה קרליבך זצ''ל, שאישה הגיעה אליו וביקשה ממנו חיבוק או מגע מסוים, עקב קשיים נפשיים, הוא לא נענה לה, ויום אחר כך היא קפצה מן החלון, מאז לא הקפיד הרב על הלכות שמירת נגיעה.
לא על הרב באתי לשאול.
רציתי לדעת האם יש היתר מסוים לחבק מישהו שמתחנן לכך עקב מצב נפשי מאד קשה?
אני מדברת על מצב שהסיטואציה לא מגיעה מתוך קשר של זוגיות, אלא שזוגיות לא אפשרית בכלל, והקשר כולו מתבסס על שיחת פנימית, ובעיני, אין כאן עניין של משיכה פיזית- מינית.
תודה ורק טוב.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
במקום שאכתוב את דעתי, אביא את דברי הגמרא במסכת סנהדרין, דף ע"ה:
אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא (=מחלה מסוכנת בלב) ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל.
אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו.
(אמרו הרופאים: לפחות ש)תעמוד לפניו ערומה
(אמרו חכמים:) ימות, ואל תעמוד לפניו ערומה.
(אמרו הרופאים: לפחות ש)תספר עמו מאחורי הגדר (הכוונה: תשוחח איתו, בלי שהוא רואה אותה והיא רואה אותו)
(אמרו חכמים:) ימות, ולא תספר עמו מאחורי הגדר
חולקים רב יעקב בר אידי ורב שמואל בר נחמני:
אחד אמר: אשת איש היתה,
ואחד אמר: פנויה היתה
מילא, למי שאומר אשת איש היתה, מובן מדוע החמירו חכמים כל כך.
אלא למי שאמר שפנויה היתה, מדוע החמירו חכמים כל כך???
רב פפא: אמר משום פגם משפחה
רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.