שאלה
שלום לכבוד הרב!
יש בחורה שיצאתי איתה לשם חתונה. הבחורה הייתה רצינית, בעלת מידות טובות, צנועה, ברמה דתית גבוהה(לפחות בשבילי) ולא פחות חשוב מצאה חן בעיני. לפי מה שהיא אמרה בפגישה האחרונה שלנו נראה היה שדי טוב לה והיה לנו תוכניות להמשך. לי היה נראה שהיה לנו כיף ביחד לפחות ברוב בזמן. (וזה גם מה שהיא אמרה). היו לנו כמה דברים שגרמו למועקה ולבסוף התגברנו על חלקם וחלק, לי לפחות היה נראה, שאולי זמן יעשה את שלו (ואם לא אז ניפרד כידידים). אך לצערי הוריה אמרו את שלהם והיא חליטה שאין לה כוח להתמודד ולהמשיך את הקשר כי יש גם את חלק מהמועקות שלא היה להם מספיק זמן ואפשרות להעלם. אני מאוד מכבד את הוריה כי אני יודע שכל הורה רוצה את הטוב ביותר לילדיו(למרות שאין בטענתם כלום מן האמת) ולא רציתי לעמת אותה עם הוריה כי מה לעשות הם חשובים לה יותר ממני . ולכן נאלצתי להסכים איתה (בכאב עצום). כעת אני חש שפיספתי מאוד בקשר הזה. אני אוהב אותה מאוד ורוצה שתהיה שמחה ומאושרת גם אם זה אומר שאני לא אהיה חלק מזה. אבל איך אני יודע אם זה מה שנגזר מלמעלה? אני מכיר כמה זוגות שנפדו וחזו כמה פעמים ולבסוף התחתנו. אני לא מסוגל להתנתק מהרגש אליה ומדמותה כי אני כל הזמן חושב שאולי ניתן עוד לגרום לזה להצליח. אני מתפלל שאם היא הזיווג שלי אז שיקרה משהו ואם לא אז שישכיח אותה מליבי אבל הרגש הולך ומתגבר כל יום והצער איתו.
חבריי הציעו לי כמה הצעות אך לא יכולתי להסכים לאף אחת מהן כי כל הזמן היא בראש לי ואיני מסכים לתענה שקשר אחר ימחק את הרגש מבחורה זו. (זה לא מנומס, מוסרי, מה ששנוי עליך...). איני מצליח לחזור לשלוה שהייתה לי לפני שהכרתי אותה ובטח שלא איתה. עייפתי מכל המצב הזה כי גם לניסיון יש גבול וזמן. וזה ניסיון שאני קם איתו, ישן איתו(אם בכלל), אוכל איתו, לומד איתו, ושבור איתו. אבדה לי השמחה הפנימית שלי ובמקום אני מחייך לאנשים מתוך נימוס או כדי שלא ישימו לב. אבל כשנכנסים איתי לשיחה רק חרש ועיוור לא יבינו מה עובר עלי.
כבוד הרב מה לעשות כי אני לא רואה לאיזה כיוון ללכת? מה הכיוון הנכון? איך לעשות זאת?
ולמה כל הצער הזה?
תודה רבה.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תשובה
שלום וברכה
הדברים שאתה כותב כל כך כנים וישרים.
בשל העובדה שבני אדם שונים האחד מהשני, קשה מאוד לומר דבר מה שהוא נכון לכולם – לפעמים חוזרים ולפעמים לא; לפעמים טוב לשכוח מיידית ולעתים טוב קצת להתבשל בזה וכדו'. דווקא משום כך קשה לומר דבר מה שהוא הדבר החכם והנבון לעשותו. מדבריך גם עולה שאת רגיש מאוד גם לזולת, ובצדק לא רצית לעמת אותה עם הוריה. אנחנו לא יודעים מה נגזר מלמעלה, ומאמינים כי ריבונו של עולם הותיר לנו את המשימה למצוא את בת זוגנו.
ברם, ברור שלהמשיך זמן רב במצב בו אתה נמצא זה לא טוב, שכן אתה נועל את עצמך (כדבריך) מפני אפשרויות אחרות, ובהוגנות שלך אינך רוצה להתקשר במישהי במצב בו אינך בטוח בעצמך שאתה בכלל פתוח להתקשרות אחרת.
מה אני מציע לעשות ? אני מציע לנסות לסגור את הקשר ביניכם. אם אתה סובר שיש בסיס לבחינה האם יש אפשרות לחזור – כתוב לה מכתב עדין בו לא תלחץ עליה, אלא תפרוש את מה שאתה מרגיש, ואף תבקש ממנה להציג את המכתב הזה בפני הוריה, ועל ידי כך תבדוק האם קיים בכלל סדק בעולמם; אם התשובה שתקבל תהיה התעלמות או שלילית – הדבר הנכון ביותר לעשות במצב הזה הוא להחליט החלטה פנימית שלא להרוס את החיים שלך, ולא לדבוק במשהו שהוא אובססיה שאינה מובילה לשום מקום, אלא להכריע כי עתה עליך לפנות לדרך אחרת, ולהיפתח מחדש. זה טיבו של עולם, שלעתים צד אחד רוצה מאוד וצד שני אינו רוצה או אינו יכול, וטוב שתהיה נכון לכך ומבין שאפשר שזה יקרה אולי עוד פעם, אבל היעד הגדול של הקמת בית בישראל אינו מניח לך לשקוע בסחרור פנימי, אלא קורא לך לפתוח את הדלתות מחדש.
כל טוב, ושמחנו בשמחות