שאלה
יש לי בעיה שמאוד מאוד מציקה לי בחודש האחרון, אנא ממכם תקראו את זה עד הסוף!!!
אני דתי כבר 4 וחצי שנים בערך, באתי ממשפחה מסורתית ובזמן הלימודים חזרתי בתשובה (בית ספר חליוני עם חברים חילונים) לאט לאט התחלתי לחזור בתשובה בזכות אחי. אני לא דתי לפי דעתי אלא דתי לפי ההלכה, 3 תפילות במניין, שבת כהלכתה, לימוד תורה, שמירת עיניים, זיכוי הרבים, ברכות לפני ואחרי, בקיצור משתדל לעשות הכל, אני עושה ככה כבר 3 וחצי שנים. התגייסתי לצבא לפני 3 חודשים, בסדר בחודש הראשון היה בסדר גמור, היה לי שם כמה חברים שתיים, למדתי איתם תורה, מניין, והכל כרגיל כמו לפני הצבא, בחודש השני גם ככה, ובחודש השלישי טיפה התהפך הסיפור, הרגשתי בודד, הרגשתי שלא מתייחסים אליי למרות שאני יודע שאוהבים אותי מאוד, כולם אומרים לי שאני אחלה גבר, בחור טוב וכו', אני מדבר עם כולם שם אבל הבעיה העיקרית היא שבאיזשהו מקום אני רוצה להיות יותר קשור אליהם, מה הכוונה? כולם שם חילונים (אנחנו בערך 11 ח'ברה בחדר ואני הדתי היחיד שממש משתדל להקפיד על הכל ויש לי עוד חבר אחד אבל שלא מקפיד כמוני כ"כ) והח'ברה האלה מנבלים את הפה, לא שומרים על העיינים, מדברים לשון הרע, מדברים על בחורות, מילים גסות וכו' אבל אני מתחבר לחצי מהם ואני אוהב אותם, היו לי מחשבות לפעמים שאני רוצה להשתנות, מה הכוונה? - להתחיל לדבר על בנות, מדי פעם לקלל (חשבתי שאם אני אקלל אני ארגיש קרוב יותר אליהם) וכו'... אבל מצד שני אמרתי לעצמי ''תהיה מי שאתה יאהבו אותך ככה'' וזה מאוד נכון, אבל זה מאוד קשה לחיות ככה, שעולם שוחים עם הזרם ואני היחיד ששוחה נגד הזרם, ב"ה מאוד טוב לי שם, אבל לפעמים מילה אחת של בן אדם יכולה לפגוע בי, דומגא שקרתה לי: הערתי את חבר שלי בבוקר ומתוך שינה הוא הביא לי כאפה כזאת עם היד והתעצבנתי עליו, ובערך כמה שעות לא דיברתי אליו, עד שהוא בא אליי ושאל אותי מה קרה, אמרתי לו את הסיפור והוא בכלל לא זכר דבר כזה, מה שאני מנסה להגיד פה שלא חשבתי פעמיים ולא דנתי אותו לכף זכות אלא ישר שפטתי ואמרתי ''איזה חברים מגעילים יש לי פה'' והיה לי פרצוף חמוץ בזמן הזה. אני מרגיש לפעמים שאני יותר מדי טוב עם האנשים ולא תמיד מחזירים לי באותו המטבע וזה מאוד קשה, אני צריך להיות עם אותם האנשים 5 חודשים ובקצב הזה יהיה לי קשה לעבור.
מה שאני צריך עזרה:
1- איך להיות איך שאני ולהרגיש
תשובה
שלום וברכה
אתה מעלה בעיה לא פשוטה שהיא יכולת העמידה על עולם ערכי בתוך חברה שמשדרת דברים אחרים.
הצעתי לך היא בכמה מישורים:
א) לקבוע זמן ללימוד תורה בעיקר בתחומים אמוניים שיחזקו אותך בדרך בה בחרת. יש כיום גם ערוצי אינטרנט כמו ערוץ מאיר או הידברות שהם נגישים ויאפשרו לך לשמוע שיעורים שיתנו לך תחושת חיבור. אני ממליץ לך גם לקורא ספרות תורנית שעוסקת בהתמודדות אמונית בתוך הצבא. יש חוברת טובה שנקראת "נקדש את שמך בעולם" (חפש בינטרנט איפה אפשר לקנות , אם אני לטועה יש במכון מאיר), וכן חוברת של הרב סדן של הכנה לגיוס שאפשר למצוא באתר של מכינת בני דוד בעלי וכו´
ב) לנסות למצוא באיזורך כן חברים שאתה מוצא איתם שפה משותפת מבחינה ערכית והם יהיו החברה העיקרית שלך בצבא. כמו כן צור קשר עם הרב הבסיסי/מש"ק הדת וראה איך אתה מוצא זמן לשבת איתם בבית כנסת וכו´
ג) מעבר לזה, העצות הרגילות: שמור על עצמך מבחינת צניעות, לשון הרע וכו´, עד כמה שאפשר. ונסה כמובן ליצור קשר חברתי על בסיס הדברים הטובים של החברה שאיתך. אתה תראה שאם תמשיך להיות יציב וערכי גם החברה מסביב תעריך זאת. להיפך, אם תיגרר אחריהם תראה שזה יגרור זלזול
לסיכום רק אוסיף שאתה יכול להתנחם שלמרות שלחץ חברתי ממשיך כל החיים, הצבא, דוקא בגלל המסגרתיות שבו הוא מקרה יחסית חריג, וכאשר תשתחרר ותהיה אדון לגורלך ותבחר את החברה שלך הכל היה יותר פשוט
בברכה חגי