שאלה
לכבוד הרב, השלום והברכה!
כידוע, יבול חקלאי שגדל בארץ ישראל באדמתו של נוכרי וטופל על ידו – פטור ממצוות התלויות בארץ. שאלתי היא: הרי קיימת מצוות "לא תחנם" לפיה אין לתת לנוכרי חנייה בקרקע, ואפילו בשכירות. וכיצד ניתן לטעון שהארץ בעצם גזולה בידם, ואין בכך ממשות של קניין? ובעיקר: כיצד ניתן למכור את האדמה לנכרי למשך כל שנת השמיטה, על פי היתרו של הרב קוק?
בתודה
תשובה
שלום לך
לגבי מצוות התלויות בארץ דבריך אינם מדויקים.
לכל אחת מהן יש הגדרה שונה כמו
בידי מי גמר מלאכה לתרומות ומעשרות
או בידי מי הבעלות על הקרקע בשמיטה.
לגבי שנת השמיטה הרב קוק הלך בדרכם של רבנים קודמים ואיפשר במצבים מסוימים להשכיר לגוי לזמן קצוב את האדמה ממנה יונקים הצמחים.
עיקרי הנימוקים:
1. זה בטווח הארוך מאפשר את יישוב הארץ (ואנו רואים שמי שאינו סומך על היתר זה, המכונה היתר המכירה, הביא למכירות שטחים חקלאיים רבים לגויים לצמיתות ולא באופן זמני)
2. זה לזמן קצוב ובלשוננו 'השכרה' וחבל שקוראים לכך בטעות מכירה. (ברור שאסור גם להשכיר דירה לגוי בארץ ישראל אלא שאנו רואים שרוב הציבור אינו עומד בכך עדיין והשכרה הרבה יותר קלה ממכירה). איסור לא תחונם הוא במכירה ולא בהשכרה לזמן קצר.
3. זה לא כולל את קרקע הארץ אלא רק עד המקום שממנו יונקים הצמחים.
4. כמובן שכל זה רק בשמיטה דרבנן ובמלאכות השמיטה שהם מדרבנן אלא שאין זה נוגע לשאלתך
בברכה דוד לוי