שאלה
מאז שאני זוכרת את עצמי,ההורים שלי "רבו" על הנושא של "בל תשחית".
אמא שלי באה ממשפחה חסכונית אך אמידה,ואבא שלי בא ממשפחה יותר עניה,אך חיב "בלארג'יות" מופלאה.
מה שיוצא,שאמא שלי לא מסוגלת לזרוק אוכל שניתן לאוכלו לפח,ואבי עושה זאת בלי להניד עפעף וברצון רב-מה שגורם להרבה ויכוחים ואי נוחות ולחץ במרים שכאלו.
זה הויכוח(ב"ה) כמעט ה י ח י ד י ששמעתי בין הורי!!
אני עצמי,יצאתי די "באמצע".יורת נוטה לכיוון ה"שומרת"...
מה אני יכולה לעשות,ולשפר כדי שלא יהיו את המריבות המעצבנות הללו?
הרי זה באופי של הורי,יש מצב שהם יגיעו לפשרה כלשהי?(-וכל אחד בטוח שהשני\ה חסכן מדי או פזרן מדי וכו'..)
יש מצב שהם יגיעו להחלטה וזהו??
מה אני יכולה לעשות בנידון??
זה ממש מפריע לי לחיות ככה...
תודה רבה
תשובה
שלום לך,
אני מבינה מאוד את מצבך, לא קל לשמוע את ההורים מתווכחים או רבים,
ובאמת הרבה פעמים הילד מוצא את עצמו באמצע, יש מצבים קשים יותר שהילד מרגיש צורך לתפוס צד,
שאז בכלל ההרגשה גרועה.
לפי מה שאת מספרת, המריבות של ההורים שלך הן לא יוצאות מכלל שליטה, תתקני אותי אם אני טועה.
ואת מציגה את זה כויכוחים חוזרים ונשנים על אותו נושא.
הרשי לי להיות קצת פסימית, אני לא יודעת אם אפשר להפסיק את זה,
כי בדיוק כמו שאמרת בשאלתך, אמא שלך באה ממקום מסוים, ואבא שלך ממקום אחר.
ועם כל עבודת המידות שלנו, או של ההורים שלנו, הצורה שבה בן אדם חי כ"כ הרבה שנים, משפיעה עליו הרבה יותר ממה שנראה לנו.
אתמול בדיוק שמעתי סיפור שממחיש את זה.
זוג צעיר אחד התחתן בשעה טובה, הגבר היה עוד חייל, והאישה בבית,
יום אחד הבעל הטרי חוזר מהצבא, אחרי שבוע מפרך במיוחד, וכהרגלו אצל אימו, ציפה שתחכה לו ארוחת ערב מפנקת.
אבל מה, בדיוק באותו יום אישתו לא הרגישה במיטבה, ובתמימות הציעה לבעלה המצוברח שיכין לעצמו חביתה..
כמובן, שהתפתח מסיפור זה ריב רציני, הבעל רגיל לארוחות מפנקות מאמא שלו, ואצל הורי האישה, אין כל משמעות לאוכל, אוכלים מה שיש, אפילו סנדוויץ.
אז מי אשם כאן?
אף אחד.
כל אחד מבני הזוג חי במשך 20 שנה במציאות מסויימת, התרגל אליה, וראה בה בתוך הדרך הנורמלית לחיות בה. וברגע שמתחתנים, מגלים שיש עוד סיגנונות חיים, וקשה להתרגל לזה.
גם אצל ההורים שלך, כל אחד מהם התרגל במשך שנים לדפוס התנהגות מסויים.(זורקים\לא זורקים) וקשה מאוד לצאת מזה.
זה נורמלי לגמריי, ואין זוג, אין(!) זוג שלא רב\מתווכח..
ואני יכולה להגיד לך יותר מזה..
חברה שלי סיפרה לי על שכנים שלה, שחיו ביחד כמה שנים, בלי אף מריבה.
לפני כמה שנים הם התגרשו. כי לא להתווכח, זה לא להתקדם.
ובעצם חיבור שני אנשים שונים, לתוך בית אחד גורר איתו ויכוחים וחוסר הסכמה.
אז מה לעשות?!
קודם כל תביני שזה נורמלי לחלוטין, ומעבר לזה, זה בריא!! כן כן, זה בריא להורים שלך.
דבר שני, אם הויכוחים האלה מוציאים אותך מדעתך, או אם זה מתפתח למימדים לא נעימים ממש, את יכולה לדבר עם אחד מהם, מי שיותר קרוב אלייך, או אפילו שניהם, להגיד להם שאת מבקשת לא לשמוע את זה, או לפחות, לא לשמוע צעקות וכל זה..
כמובן, שצריך למצוא את המילים שמתאימות להם, לפי רמת הקשר שלכם.
אני מאמינה שאם תבואי בלב תמים, ללא כעס, ההורים שלך ירגישו בזה, ויצליחו להקשיב.
אם הם יגיעו לפשרה, אין לדעת, יש מצב גדול שלא, כי שניהם מבוגרים, וקצת קשה להזיז אותם מדעתם.
אך זה לא אמור להלחיץ אותך, כי לא חייבים להסכים עם השני, כדי לדעת איך להתווכח.
לגביי עצמך,
מעולה שמצאת את דרך האמצע, אין טוב מזה. אולי זה היתרון כשכל הורה מושך לצד אחר.
אני רוצה שתזכרי,
שאין זוג שלא מתווכח, כל אחד על נושא אחר, לפעמים אפילו על כאלה שטותיים ממש.
זה חלק מהזוגיות, והתפקיד של הזוג, זה לדעת איך למזער את מימדי הויכוח, למקד אותו בצורה יעילה, לא להפגין אותו מדיי. אם את מרגישה בנוח להעיר את תשומת לבם של הורייך לעובדה שזה מציק לך, זה מעולה, אני בטוחה שהם לא מתכוונים לפגוע בך.
שיהיה בהצלחה רבה!
ליבנת(:
Livnatm4@walla.com