שאלה
שלום רב.
קראתי מאמר מהפקולטה למדעי היהדות של אונברסיטת בר אילן
שבו כתוב כי העם כלל לא שמע את הדברות ואת השם אלא את משה בכלל המשמש כמתווך "מדיום" וזאת על פי מדרש
":את כל הדברים האלה - מְלַמֵד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן; אם כן מה תלמוד לומר 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (להלן ב:ג)? שחזר ופירש כל דיבור ודיבור בפני עצמו. [4]
לפי פירוש זה, כיוון שבמעמד הר סיני לא היה העם מסוגל להבין את דברי אלוקים, היה על משה לפעול כמתווך ולהשמיע להם לאחר כל דברה את מילותיה. כדי שקולו של משה יגיע לאוזני קהל המיליונים שעמד למרגלות הר סיני, היה צורך בסיוע אלוקי, וזהו מה שנאמר: "והא-להים יעננו בקול"
היתכן?
בתודה
תשובה
שלום וברכה
המדרשים המדברים על מעמד הר סיני, כרוב המדרשים בכלל, באים לבטא רעיון רוחני מופשט, וגם במקרה הזה כוונת המדרש לומר שתורת ישראל היא עוברת בהכרח דרך נשמתו של משה (שצריך להבין מה תפקידו בעולם)על מנת שתופיע במציאות. או במילים אחרות: שדבר ד' מופיע באחדות ('אומר אותם כאחד') ותפקידו של משה לפרט זאת במציאות.
איך מבחינה טכנית-ריאלית היה האפקט הקולי שם - נשאיר זאת לפקולטה ליהדות בבר אילן שאני שמח לראות שטרודה בשאלות חשובות כדוגמת האם משה היה 'מדיום' או לא.
בברכה חגי