מעמד הנשים -מבאס שהאשה במעמד נמוך

לק"י

שואלת יקרה!
בדורות האחרונים באמת השאלות אודות היחס לאשה ומעמדה מקבלות יחס סותר. הבלבול והתהייה שיש בדבריך הוא אמיתי, כנה ומאוד מובן.
מצד אחד מדברים על שוויון בין המינים ואפילו על אפליה מתקנת. בפועל, דורשים מהאשה יותר והגבר קצת נח על מי מנוחות כדי לאפשר לאשה לעשות את מה שהוא רגיל וראוי לעשות.
בימינו, האשה נדרשת למלא את תפקידה ומהותה הכללי כאשה וגם הפרטי בהיותה עצמה. נוסף על כך דורשים ממנה גם למלא חלקים מתפקידו של האיש.
הרגשה של קיפוח שבאמת ניתן להבין אבל צריך לזכור שעם תחושות קשה מאוד להתמודד עם הסברים.
קשה מאוד לפנות לצד הרגשי בהסברים שכליים בצורה שיהיה ניתן לקבל ולהבין את הדברים. במובן מסוים, צריך לנטרל את הרגש כך שיהיה ניתן לראות את זה מפרספקטיבה שונה.
המבט השונה שרואה דברים בפנימיותם, לעומת הפרשנות שהעולם נותן ליחס האשה ביהדות.
אנו צריכים להבין שחלק מהתמורות שחלו בעולם יצרו את הבלבול הנורא הזה (ולפעמים זה דוקא נובע מתוך מעשים של התנועה הפמיניסטית בעצמה!!).

לך אני אומר שאסור להשלים עם המציאות ולהגיד שאת נחותה מהסיבה הפשוטה שאת לא!
את טובה ומעולה! את במקום גבוה! הענין הוא שהוא יותר נסתר מאשר נגלה..
כאשה, את ממגיעה ממקום אחר מהאיש. מקום שהעולם לפעמים לא מכיר, מסלף או שבכוונה מנסה לטשטש. דברים שמבוטאים למשל בכל מיני פרסומות קיר גדולות של נשים שמפרסמות כל מיני דברים שבינן לבין המוצר אין כל קשר..
האשה בתפיסה העולמית הכללית היתה חבויה בתוך ביתה ותחת כבלי הבעל. העולם רצה גם לנכס ראיה זו לתורה, שלא בצדק- מאחר והעין היהודית לא מסתכלת כך על מקומה של האשה.
בפועל, מתוך כל הרצון להתיר את האשה מהמקום המצמצם הם באמת הפכו אותה לשפחה והעמיסו עליה עול לשווא.

ברור לנו שאת המציאות הפיזיולוגית אי אפשר לשנות. איש לא יוכל להיות בהריון אף פעם.
לכאורה זה נראה כיתרון של האיש שהוא לא סובל מצער ההריון אך זו הסתכלות מצומצמת שכן רק לאחר חטא אדם הראשון נאמר "בעצב תלדי בנים".
מעבר לכך, אין לאיש תחושה אמיתית של הבאת תינוק לעולם. הוא תמיד חי את זה דרך האשה ואפשר להאריך בעוד דוגמאות אבל גם חשוב לזכור שהענין הפיזיולוגי נובע ממקום פנימי יותר. דבר שגם מבוטא בהמשכיות העם.
אם חלילה איש יתחתן עם גויה, ילדיו לא יהיו יהודים. עם זאת, אם אשה חלילה תתחתן עם גוי ילדיה יהיו יהודים.
האשה היא בהגדרה, במהות, "אם כל חי". עם זאת היא מופיעה בצורה של "עזר כנגדו".
האשה היא הצד הנסתר יותר, הפנימי יותר. לכן גם מובן הברכה "שעשני כרצונו" כי זה לא מגיע דרך תיווך כלשהו. האיש צריך הכוונה על ידה ולכן אם הוא זוכה הרי שהיא "עזר" ואם לא "כנגדו".
אחריות כזאת אי אפשר להטיל על מישהו שהוא לא בעל מעמד שיכול לבצע זאת.
מי שיכולה לעשות זאת היא האשה. היא זאת שגם מקבלת שכר על הבאת בנה ובעלה לבית המדרש על אף שהיא אינה חייבת בכלל במצות. חז"ל לימדו אותנו "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל" (את המעלה הזאת רואים לאורך דורות רבים החל מהברכות שהיו בזכות האמהות, מרים בדבריה לאביה עמרם, בחטא העגל, דבורה, יעל ועוד רבות).
האשה במידה מסוימת עומדת מאחורי צביונה של הבית ושל המשפחה ובכל זאת "מאחורי הקלעים" מצד שהיא יותר נסתרת ו"כל כבודה בת מלך פנימה".

עם זאת, ברור שהמצב שתיארת בחלקו לא אידיאלי.
זה באמת לא נכון שהאשה תסדר לאיש את החיים ושהיא תעשה בשבילו הכל. הבעל גם הוא צריך לגדל את הילדים (הוא אף מחויב בכך מבחינה הלכתית). לדאוג לצרכי הבית (על כל המשתמע מכך) אבל צריך להכיר שלכל אחד יש את האחריות שלו ואת המקום שלו.
זה לא אומר שמישהו יותר נחות מהשני. זה פשוט אומר שלכל אחד יש תפקיד אחר.

מתוך הגדרת התפקיד של האדם בעולם הזה הרי שיש לו חובות בהתאם.
לא תמיד קל לאיש. על האיש מוטלת חובה לקיים מצות עשה שהזמן גרמא, להיות אחראי ולפרנס את משפחתו ולהילחם בצבא. בנוסף, לרוב, האיש מתקשה בהבעת עולמו הרגשי ובחיבור לעולמו הפנימי (לא תמיד ולא באופן מוחלט), לכן גם מובן מדוע יש צורך לחייב אותו במצות תלמוד תורה במקום לצפות שזה ינבע מתוכו.
הבנים חייבים בכל מיני מצוות שהבנות לא חייבות בהם. במידה מסוימת זו מעלתה של האשה שכן היא אינה צריכה לעמול קשות כמו האיש בשביל הקשר שלה עם הבורא.
היום, כשקווי האישיות ומהות של איש ואשה מתחילים להימחק כשהעין פוזלת מעט לשמאל ומעט לימין וכל אחד מנסה לחקות את בן המין השני, נוצר בלבול לא קטן שמעמיק לפעמים עם הזמן ופוגע בהכרת יחודה ומעלתה של האשה על פני האיש, וכן להיפך.

עם כל מה שכתבנו הרי שמדובר בדברים שכליים שפונים לצד הרגשי, ובאמת יש פה הרבה מקום לברר את הדברים ואפשר לעיין גם בספר "איש וביתו" של הרב אליהו כי טוב בפרק "אשת חיל מי ימצא".

מקוה שהועלתי ולו בעט.
להמשך הבירור / קבלת חומרים שנוגעים בשאלתך, תמיד אפשר לפנות אלי באימייל netanelweil@gmail.com
הרבה הצלחה ושמחה,
נתנאל