מעמד הגמרא

שלום וברכה

השאלה שאת עוסקת בה היא כמובן מהמסובכות ביותר הקיימות.
נקודת המוצא היא כפולה" מחד גיסא, הגמרא היא חוט השידרה של תורה שבעל פה. היא התקבלה כספר המהווה נקודת מוצא לכל הדיונים ההלכתיים, לכל העיסוק בנושאי מחשבה ואמונה, לפרשנות התנ"ך ועוד ועוד. לא ניתן לזוז בנושא כלשהו בלי הגמרא.
מאידך גיסא, הגמרא לא סגרה את התורה שבעל פה בכלוב. ישנם כלים פרשניים שונים, ולמעשה כל פרשנות נותנת משמעות אחרת לגמרא עצמה; ישנם שינויים במציאות, ולעתים אנו מניחים כי לו חכמי הגמרא היו מודעים למציאות המשתנה – הם היו פוסקים אחרת, וכדו'.
לאמור: נקודת המוצא היא הגמרא, אולם לא תמיד נקודת המוצא היא נקודת הסיום..
בשל כך, יש צורך להתמקצע בלימוד הגמרא ובמסורת הפסיקה, ושם רואים כי את העובדה שתיארתי: הגמרא היא נקודת המוצא, גם בתוכן שלה וגם בצורה שלה, אלא שזו פתיחת הדיון, ולעתים מזומנות פוסקי ההלכה ממשיכים את קו הצורה, וטוענים כי התוכן צריך להיות אחר.

האם אנו עושים "מה שבא לנו" ? התשובה היא שהסכנה הזו אורבת לנו, אולם לאורך הדורות אנו מתמודדים על שאלה זו בדרכים מגוונות. ראשית, אנו מנסים להכשיר את עצמנו במידות מתוקנות, כדי שאנו נהיה אנשי אמת שמבקשים באמת את רצון שמיים, ולא את מה שנוח לנו ומה שבא לנו לומר; שנית – אנו מנסים להיות עקביים בשאלה מתי אנו סוטים מתכני הגמרא ומתי לא, ועקביות זו היא אחד המנגנונים השומרים עלינו לעשות פעם כך ופעם כך; שלישית, אנו מצמצמים מאוד את המקרים בהם אנו סוטים מהגמרא; רביעית – אנו מנסים לבסס את הטיעון כי הגמרא עצמה הייתה סוברת אחרת לו הייתה מכירה את השינויים הרבים והמגוונים במציאות, וכדו'. אלה רק חלק מהכלים בהם אנו משתמשים.
על כן, המסקנה שלנו היא הפוכה: דווקא ללמוד הרבה גמרא, דווקא ללמוד את אורחות הגמרא ואת קו המחשבה שבה, דווקא להיות מסוגלים לבסס את העמדות שלנו על חוט השידרה בלי לסטות ממנו, ועוד ועוד, ואז אנו רואים כי גם במציאויות בהם אנו לא נאמנים לפשט גמרא באופן מוחלט – אין הדבר גורם להתמוטטות אלא להפך.
איני חושב שהמציאות שאת מתארת היא המציאות הרווחת. איני חושב שהשתלטה עלינו רוח שינוי, ובעניינים רבים ממש אפשר לראות כיצד הגמרא עצמה והפסיקה הקדומה מעצבת את דרכנו כפי שהם.
מנגד, צריך להדגיש גם את הצד ההפוך. אם אנו סבורים כי המציאות מחייבת הלכה אחרת, ולא זו בלבד אלא שאנו יכולים לתמוך את עמדתנו בראיות שחכמים עצמם היו פוסקים אחרת לו היו חיים בתקופתנו, הרי שהמשך ההלכה הקדומה היא סילוף התורה וטעות חמורה, שגם גורמת לנו לעשות דברים לא נכונים, וגם מרחיקה עוד עוד אנשים מיראת שמיים.

כשמודעים שהבעיה קיימת לשני הצדדים – נעשים מתונים יותר, ולא מזדרזים לשנות, ובד בבד לא נותרים נאמנים לדברים שאסור להישאר להיות נאמן אליהם.

כל טוב