מס' שאלות...

שלום וברכה.
א. בנוגע לעיקור כלבים, דווקא זכרים חמורים יותר, ואני מצ"ב תשובה שכתבתי בנושא:
תשובה: א. בתורה נאמר ביחס לקרבנות פסולים: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב, כד) והיינו, שבהמה מסורסת אסורה לקרבן.
מסוף הפסוק לומדים , שגם פעולת הסירוס אסורה בכל סוגי בעלי חיים, בהמה חיה ועוף (תורת כהנים שם), וכן אסור לסרס אדם. (שבת קי ב)
כך הדבר גם ביחס לבעלי חיים שאינם טהורים, ומובא בגמרא בפירוש, ששאלו את בן זומא, האם מותר לסרס כלב, ותשובתו היתה שהפסוק הנ"ל "ובארצכם לא תעשו", כולל את כל בעלי החיים, וגם כלבים. (חגיגה יד, ב)

ב. אמנם, יש הבדל בדין בין זכר ובין נקבה. בגמרא מובא, שמותר לקחת תרופה מסוימת למחלת ירקון, אע"פ שהתרופה עלולה לגרום לעקרות. והסבירו שמדובר דוקא באשה, שאינה מצווה על מצות פריה ורביה, ולכן מותרת בלקיחת תרופה זו. (שבת קיא א) וכך גם אמרו מפורש במדרש: "ר' יהוד האומר, אין הנקבות בסירוס". (תורת כהנים)
לפי זה, משמע לכאורה, שמותר לסרס אשה, אך הפוסקים הסבירו, שכוונת הגמרא היא, שאין לוקים ואין איסור לאו על מעשה זה לאשה. אולם הדבר אסור, כך היא לשון הרמב"ם: "אסור להפסיד איברי זרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף אחד טמאים ואחד טהורים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ... והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור" , והיינו פטור אבל אסור. (הלכות איסורי ביאה טז)
ג. יש אפשרות להקל בנקבה, כאשר אין מאבדים את איברי הזרע, אלא לוקחים תרופה הגורמת לעקרות, ובמיוחד כאשר הדבר ניתן לצורך מחלה וכדומה. וכך היא לשון הרמב"ם. (שם טז).
המשקה עיקרין לאדם או לשאר מינים כדי לסרסו, הרי זה אסור ואין לוקין עליו, ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד". וכך גם נפסק בשולחן ערוך (אה"ע ה יא יב)
מפרשי הרמב"ם והשולחן ערוך דנים בטעם ההיתר לנקבה לשתות כוס של עיקרין* יש מפרשים, שגם ביחס לאשה אין הבדל אם היא שותה או אחרים משקים אותה, וההיתר הוא לצורך רפואה או למנוע צער לידה. (ב"ח)
אחרים מסבירים, שכל האיסור הוא רק לגבי זכרים, בין אדם ובין בהמה, אבל לגבי נקבה האיסור הוא מעשה בידים, אולם השקיית תרופה, כאשר הסירוס נעשה ממילא - מותר אף לכתחילה.
נמצא, שלגבי נקבה יש דרכים מסוימות לקולא* אולם לגבי זכר - האיסור הוא חמור יותר, ואף בגרמא או על ידי גוי - אסור. כך כותב הרמב"ם שם. "אסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה שלנו ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה - מותר. ואם הערים ישראל בדבר זה - קונסין אותו ומוכרה לישראל אחר".
ד. בכלל, לגבי כלבים יש בעיה, וההיתר אינו פשוט, ובפרט אם הכלב מפחיד ומאיים, וכך נפסק בשולחן ערוך: (חו"מ תט ג) " אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו* וקושרו ביום ומתירו בלילה" ומוסיף הרמ"א, שבזמן הזה, שאנו שרויין בין העכו"ם ואומות בכל ענין מותר, וכך הוא המנהג. "אולם אם הוא כלב רע, שיש לחוש שיזיק בני אדם, אסור לגדלו, אלא אם כן קשור בשלשלאות של ברזל".
נמצא, שאם הכלב מפחיד, אין לו תקנה אלא בקשירה מתמדת, ואין לסרסו.
סיכום: סירוס של בעלי חיים אסור.
קל הדבר יותר לגבי נקבות, ואין בדבר איסור לאו, אולם יש איסור מדרבנן.
כלב רע ומאיים - אסור לגדל, אלא אם כן קושרים אותו בשלשלאות של ברזל.
ב. לגבי מודה אני, צריך לומר, כשמתכוונים לקום לגמרי.
ג. כנ"ל לגבי קריאת שמע שעל המיטה, יש לומר כאשר מתכוונים לישון, כי לכתחילה אין להפסיק בשום דבר בין הברכה ("המפיל") ובין השינה.
ד. לגבי השאלות האחרות, כיוון שהתשובה ארוכה, שאלי שוב, וב"ה אשתדל לענות
כל טוב