שאלה
כבוד הרב, שאלתי?
אדם נתן שירות לאדם אחר תמורת תשלום לחודש הקרוב.
מקבל השירות לא שילם במועד ואינו משלם גם כעבור שנה ויותר.כל פעם שנותן השירות מבקש את כספו, מקבל השרות ( אדם חרדי) צוחק
ואומר לנותן השירות אתה אדם דתי אסור לך לגבות ריבית פיגורים בגין המגיע לך. אני אפרע החוב כאשר יתחשק לי.
אותו אדם מחזיק בכוח כסף לא לו ודעת חכמים אינה מתירה לענוש אותו בהצמדה ואו בריבית. אין שום סנקציה הלכתית להביאו לפירעון החוב.
מה דעת הרב? מה ניתן לעשות במקרה זה?
ואם אין פתרון, האם לא הגיע הזמן להורות על גישה שונה שתמנע ניצל ההלכה לרעה? הרי הוא משתמש בתורה כקרדום לחפור בה.
כיצד הדבר מתישב עם אדם הנחזה לחרדי דתי ואפילו חילוני?
אודה לכבוד הרב על תשובתו.
שנזכה בבנין הבית במהרה בימנו, ובביאת משיח צדקנו בימינו.
אליעזר
תשובה
שלום וברכה
בדיני ממונות אני חייב לשמוע את שני הצדדים, כדי לדעת מה לומר.
בהנחה שאתה מתאר בדיוק את מה שקורה,
זו דוגמה מובהקת של נבל ברשות התורה. ליתר דיוק, נבל שלא ברשות התורה להיות נבל.
התורה אמנם אסרה גביית רבית ברמה העקרונית, אולם היא אסרה זאת בשל הרצון שלא לשעבד אדם אני לאדם המלווה לו, ולא כדי לאפשר לאדם להתחמק במזיד ובכוונה תחילה מחובות שהוא חייב לשלם.
על כן, האדם הזה הוא נבל.
האם יש בהלכה גם אפשרות לקנוס אותו ולהעניש אותו בריבית פיגורים וכדו' ?
יש סמכות לבית דין רבני לענוש אותו ולקנוס אותו, וניתן גם לקבל היתר מדיין ללכת לבית דין של המדינה ולתבוע אותו שם, ושם יחייבו אותו בריבית פיגורים ובקנסות ובאגרת הוצאה לפועל.
כל טוב ושלא נדע