שאלה
שלום וברכה,
אנחנו זוג צעיר שהתחתן לפני מספר חודשים.
בקרוב נעבור לדירה בבעלות ההורים של בעלי, ובאותה הזדמנות נקנה כל מה שצריך לבית (חדר שינה, סלון, פינת אוכל), כיוון שעד היום גרנו בדירה מרוהטת ולא היה לנו צורך בכל אלה.
חמותי הציעה ומציעה את עזרתה פעמים רבות, ואומרת שהיא לא רוצה להפריע (אבל תשמח להיות מעורבת), ואם נרצה את עזרתה, היא תעזור בשמחה.
לפני שבוע-שבועיים התחלנו להתעניין לגבי קניית מיטה. עברנו במספר חנויות, ובסוף קנינו מיטה יהודית מאיזושהי חברה. קנינו מיטה כזו שהיא אמנם נפרדת, אבל אם עומדים מבחוץ, לא רואים את ההפרדה. ביקשתי מבעלי שימנע מלספר על קניית המיטה למשפחתו (כלומר, אני לא חושבת שיש צורך לציין את הקנייה הזו בנפרד, או לתת לה דגש מיוחד), כדי להימנע משאלות של "יהודית או לא יהודית?".
אני חושבת שהמשפחה בפרט וחברים בכלל לא צריכים להתעניין בחדר-המיטות של זוג כזה או אחר מטעמי צניעות.
יום למחרת, מתוך חוסר תשומת לב, שיכחה וכו', סיפר בעלי לחמותי שקנינו מיטה. לאחר מספר שאלות היא שאלה "איזו?". בעלי ניסה להתחמק, הייתה שתיקה על הקו, ואחרי כמה זמן הוא אמר שהיא מיטה יהודית. חמותי אמרה לו שהוא לא צריך להתבייש בזה שקנינו מיטה יהודית. כשהוא סיפר לי את זה מאוד מאוד התאכזבתי ממנו. לא הבנתי למה דבר כזה, שבעייני הוא שיא הצניעות, מדובר ברבים (חמותי לצורך העניין, מבחינתי, היא בגדר "רבים"). אני לא מרגישה חופשי לדבר על כל עניין, בטח לא כזה, עם חמותי. הרגשתי שמשהו שקשור לצניעות ביני לבעלי נפרץ.
העניין הזה עבר. חשבתי אולי שאני עושה מזה עניין יותר גדול ממה שהוא.
באיזשהו יום אמא שלו שאלה אותו "ומה לגבי מזרונים?". מסביבנו היו עוד אנשים..
הוא אמר לה שאנחנו בתהליכי קניה. כשחזרנו הביתה שאלתי אותו אם שכששואלים "קניתם מזרונים" - ברבים, האם זה לא אומר שקנינו מיטה יהודית (שכן למיטה זוגית בוודאי שאין צורך למזרונים שניים)?
הוא אמר שגם הוא חשב על זה כשחמותי שאלה את השאלה, וביקשתי ממנו, שכשנגיע אליהם בפעם הבאה, הוא יבקש ממנה שלא תשאל יותר על הנושא הזה. וכך קרה. אני לא מבינה למה היא כל-כך מתעניינת. או למה היא כל-כך מתעניינת בתחום הזה.
גם העניין הזה עבר.
בהמשך היא הציעה לי שהיא תקנה לנו מצעים. אמרתי לה שנראה כבר, וכשחזרתי הביתה אמרתי לבעלי שאני רוצה לקנות בעצמי את המצעים. (באופן כללי
תשובה
שלום
לשבת עם חמותך לשיחה של כנות וכבוד הדדי, ולשתף אותה בצורך שלך לפרטיות.
היי מנומסת, מכבדת ומכילה. תני לה להסביר, הביני אותה, ואז בקשי את בקשתך. השתמשי במילה 'צורך' שלך, ולא במילה 'דרישה' כלפיה.
בקשתך ודאי לגיטימית, הן מצד צניעות הן מצד האישיות שלך.
אם היא תיפגע מכך למרות הכל, זה יעבור עם הזמן מן הסתם. אינך מחוייבת מדין כיבוד הורים וכדומה לאפשר לה לראות דברים שאינך רוצה.
בהצלחה