שאלה
שלום וברכה!
גדלתי בבית שבו העצבים היו חלק משגרת היום,כיום אני רואה איך הדבר משפיעה עליי ביחסים עם ההורים,בחוץ הרבה יותר קל לאפק את עצמך מלהתעצבן,כיוון שזה אנשים זרים שאתה לא רוצה להראות את הדברים ה"רעים"שבך,אבל אני מרגישה שכמה שאני מנסה לא להתעצבן על ההורים קשה לי עד מאוד,ובכך אני לא מקיימת מצוות כיבוד אב ואם בככל!
ואף מזלזלת.
כל היחסים אצלנו במשפחה מאוד לא טובים(הורי גם גרושים)
בעה אני אעזוב את הבית,אבל עד אז אני רוצה להשתפר...גם אם אנשים מבחוץ ידעו שכך אני כל הדברים הטובים שהם חושבים עליי-ילכו לטמיון,כי הם רואים את המידות הטובות שבי..
אני חייבת לציין שאני בחורה ולא נערה...כך שכל ההסתכלות שלי זה מנקודת ראייה של מבוגר.
תודה רבה,מקוה שיהיה טוב מתישהו בעזרת הקבה...
תשובה
שלום
כולם לא נולדו אדישים ונוחים, וכפי שאת מציינת לא כולם גדלו בבית שטפחו איפוק וסבלנות.
לכן לחלק מאתנו קשה יותר להתנהג תמיד בנחת עם הבריות. אין זה פוטר אותנו מלהשתדל.
אם משתדלים ולא מצליחים, לפחות השתדלנו.
והא-ל הטוב ישפוט אותנו על פי מאמצינו, לא בהכרח על פי התוצאות.
בהצלחה
אלי כאהן