מידת הגאוה.

ב"ה


שלום.

את מתארת תופעה שהיא טבעית ונורמאלית לחלוטין.
כל אדם רוצה בתוך תוכו שיעריכו אותו ושיחמיאו לו . זה דבר שהוא נמצא בבסיס נפש האדם.ורבי אומר במשנה "איזהי דרך ישרה שיבור לו האדם.. כל שהיא תפארת לו מן האדם". כי המדד לעשיה הוא שהאדם לא רק אהוב ורצוי לשמיים אלא גם אהוב ורצוי לבריות.

ואמרו חכמים "מתוך שלא לשמה בא לשמה" כלומר גם אם את עושה איזה מצווה ולמצווה הזו מתלווים רגשות של גאווה אז אסור לך להתייאש ולהמנע מקיום המצווה כי האפשרות להגיע לדרגה גבוהה של קיום מצווה "לשמה" ללא פניות עוברת דרך מציאות של קיומה במצב של "לא לשמה" .

ובמשך הזמן לאט לאט בתהליך של שנים תוכלי להגיע למצב שונה ואחר .
אבל זה דורש עבודה ואימון .ובנתיים תמשיכי להיות את! ותפעלי ותעשי כי העשייה היא מאוד חשובה אל תמנעי ממנה.ואם מתאפשר לך לקבוע לימוד יום יומי בספר מסילת ישרים זה מצויין .
הלימוד עצמו הוא התאוריה ויש צורך לקיים את מה שלומדים (לא את הכל ולא בבת אחת אלא בקצב איטי ולאט לאט לפי מדרגת האדם באשר הוא אדם) וזו עבודה גדולה של שנים ארוכות.
יחד עם זה יש להתחזק במידת הבטחון בהשם כי הוא הנותן את הכוחות ואת כל הדברים הטובים לאדם.
מידת הביטחון נוסכת באדם את האיזון הנכון בין ענווה לגאווה.



חזקי ואימצי !!



עוזיאל אליהו,

.