מותר לבן ולבת ללמוד יחד?

שלום רב,
אכן יש בעיה גדולה שבן ובת שאינם נשואים ילמדו יחד תורה, גם הלכתית וגם כללית.
אודה על האמת, שבשאלה זו אני בבעיה, שכן היא דורשת לפרוץ גבולות שמפני האמת לא נכון לפרוץ אותם.
חשוב לדעת שכל הנושא של בינו לבינה במשך כל הדורות היה נושא שהצניעות יפה לו.
אף הנושא ההלכתי, לא היו עוסקים עם האדם קודם נשואין, שכן עצם העיסוק בקשר של בן עם בת הוא דבר הנוגד את הצניעות, ולכן גם הלימוד ההלכתי של הדבר איננו מתאים.
לפי התורה, אשה שהיא נדה היא אסורה לאיש. הלכות רבות יש בנושא, אך באופן עקרוני שוב אלו הלכות שהצנעה יפה להן, ולכן לפני חתונה ואף במקומות רבים רק לאחר החתונה, לומדים את ההלכות האלו באופן מסודר ומפורט, אך לפני זה צריך לדעת שיש דברים שהם לא בזמן ולא מתאימים.
לצערי הרב, דברים שבעבר היו ברורים ופשוטים, כיום ישנה דרישה חוזרת ונשנית לבאר את הדברים, ואני הקט ועוד רבים וטובים נתקלים בבעיה עדינה זו, האם לפתוח דברים שהצניעות יפה להם מפני הצורך, או שמא הנזק גדול יותר, והצניעות תגבר גם על דברים טובים אלו שיכולים לעזור.
בשאלה זו שאני ניצב בה, קשה מאד לקבוע כללים, קשה מאד להכריע ולא תמיד הכרעה במקרה זה תהיה מתאימה גם להכרעה במקרה אחר. לכן על השאלה ההלכתית אני מעדיף לא להרחיב אלא לכתוב בקצרה באופן שהסתום יהיה מרובה על הנגלה, ואף לא לגעת בכל הנושא.
השולחן ערוך כותב שצריך להתרחק מאד מאד בנים מבנות. זו הדרכה כללית חשובה כיצד לבנות את החיים שלנו, כיצד לבנות את החברה באופן המתאים לרוח התורה. לכן כל קשר בין בן לבת, הוא נוגד את ההדרכה הזו של התורה, ודברים אלו פשוטים וברורים גם אם לא תמיד נעימים לשמיעה או לקריאה.
כל קרבה היא לא נכונה לפי התורה וגם כאשר עוסקים בדברים טובים, עצם הקרבה היא אסורה.
כמו כן ישנה נקודה חשובה שצריך לדעת והיא היסוד של המדרון התלול. כאשר עוסקים בדברים שהנפילה שלהן לא עלולה להיות גדולה ממילא אפשר לקחת הימורים, אך כאשר הסכנה היא גדולה, ההתרגלות אשר עלולה להכשיר את הנפילה כבר אסורה.
כך אנו מוצאים בגבולות רבים שקבעו לנו חז"ל, שדוקא מפני זה שחז"ל ידעו את חומרת הדבר, ואת הנזק הגדול שעלול לצמוח מהדבר, הם החליטו להגביל את הדבר יתר על המידה, וכפי שלמדו חז"ל את רצון ה´ מהפסוק "ושמרתם את משמרתי" – עשו משמרת למשמרתי.
לכן נגיעה כידוע וכמפורסם אסורה, ולכן כל דבר שגורם לקרבה שעלול להגיע לנגיעה היא אסורה, ובודאי שדבר קבוע שגורם קירוב דעת גדול, שהוא אסור.
בהלכות נדה אנו מוצאים עוד הלכות שגורמות לאיסור, אך אינני רוצה לפתוח אותן ולכן רק ארמוז שגם מהלכות נדה יש סיבה גדולה לאסור.
ונקודה נוספת ואחרונה, שצריך לדעת שיש דברים שאינם צריכים להיות כתובים בהלכה, כפי שאנו מוצאים בדברי חז"ל לפעמים "למה לי קרא סברא היא" שלא צריך פסוק לדברים מסויימים שכן הם סברא פשוטה, הגיון פשוט שכל אחד מבין ואין צריך פסוק לחדש לנו את הדבר. כך גם בנושא הזה. לפי דרכה של התורה פשוט שהדבר לא נכון, ולכן לא צריך כלל למצוא גדר מסויים לאסור את הדבר, שהוא פשוט שלא נכון, שאין זו דרכה של התורה.
בברכת הצלחה רבה
יצחק.