שאלה
ב"ה
שלום רב,
אני כותבת שורות אלה מעט נסערת, ולכן - יסלח לי כבודו באם אשמע לא קוהרנטית מספיק.
אני שבה עתה מפגישה עם בחור עמו אני יוצאת מזה חודשיים. שנינו דתיים, ומשייכים עצמנו לזרם הדתי הלאומי.
שנינו די מרוצים מהקשר בינינו, אלא שלאחרונה החלה להציק לו, לבחור, העובדה כי יש לי קשרי ידידות עם כמה בנים, ודומה כי הוא היה מעדיף שאנתקם. לשיטתו, יש פגיעה בצניעותי בכך שאני מקיימת קשרים עם בנים אלה.
ויובהר: המדובר בקשרים ידידותיים לחלוטין, עם בחורים דתיים מצויינים - מלח הארץ ממש! - אשר מעולם לא היה להם אפילו לא פוטנציאל רומנטי, לא מבחינתי ולא מבחינתם. מדובר גם בקשרים עם בחורים שתמכו בי - ממש כמו חברותי הבנות - בתקופות הארוכות שבהן לא הייתי בקשר זוגי. זה נראה לי מזעזע - ממש כך - לנתק עמם קשר, לאחר שנים ארוכות אלה.
ויובהר גם זאת: מטבע הדברים, האינטנסיביות של הקשר עם אותם ידידים הולכת ופוחתת מטבעה. חלקם כבר נשואים (ב"ה) ובאושר, ואני מיודדת עמוקות עם נשותיהם.
שאלתי היא - האם הפתרון היחיד הוא ניתוק מוחלט של הקשר עימם? האם לא ניתן לקבוע סייגים, כגון - שאפגש עמם רק בחברתו של בן זוגי וכו'.
לתשובתך אודה!
תשובה
שלום וברכה
לשאלה זו שלוש רמות:
א. אין מקום לקשר קרוב מאוד בין אנשים נשואים למי שאינם בני זוגם. ברית הנישואין הנכרתת בין בני הזוג כוללת בתוכה גם ריכוז כל הדביקות הנשמתית ביניהם, והרחקה כל זר מן הקודש. על כן, בשעה שאדם מקים את ביתו הוא מתנתק מקשרים קרובים ועמוקים עם משיהו אחר, בוודאי שבן המין השני, ומרכז את כל עולמו בבן זוגו ובנאמנות העמוקה לו. יש להחמיר מאוד בקדושת נישואין זו ובברית הנאמנות העמוקה.
ב. ברמה העקרונית, אין דבר שהיה מחייב הרחקה מקשר שטחי ונימוסי. אין זו פגיעה בצניעות העמוקה ואין זו חדירה לרשות קדושה פנימית. אין ההלכה מחייבת הסתגרות טוטאלית.
ג. קשה להגדיר היכן עובר הגבול בין שתי המערכות. על כן, ראוי כי תימצא מסגרת ראויה למערכת הקשרים שאינה מאפשרת כל פריצה למקומות האסורים. ההצעה כי תיפגשו רק ביחד או כי לא תהיי קרובה מאוד לבחורים אחרים היא הצעה הגיונית וטובה.
ראוי להדגיש כי ייתכן שהמפריע העיקרי לבחור אינו ההלכה כי אם התחושה שיש במעשייך כמין בגידה וחוסר נאמנות לו, אף על פי שאת כמובן לא מתכוונת לכך. על כן, גם על זה יש לדבר ולמצוא את הדרך לתאם את התחושות.
כל טוב