מודאג שלא אכנס להדרכה

לחניך המודאג שלום,
מה העניינים?
אין ספק שאם יש משהו שיכול לשבור את הלב לחבר´ה בכיתה י זה כל הסיפור הזה של כניסה להדרכה.
ומה אני אגיד לך, כשיש לא מעט חבר´ה שפסגת הדאגות שלהם מתמצה בזה שאבא עוד לא שידרג להם ת´פלא´ כיף לקרוא שלרצות להדריך זה הדאגות שלך.
באמת מאד יפה ומרגש לראות שיש כאלה שאכפת להם ורוצים להיות חלק, לעשות, לתת להשפיע...
מצד שני, באיזשהו מקום יש בכלל בסיפור הזה משהו שכבר קצת יוצא מפורפורציות והזוי שכניסה להדרכה בסניף שגדלת בו הפכה להיות השם השני של האם וכמה אני שווה.
בוא אני אגלה לך בסוד שגם המדריכים שלך לא ישנים בלילה ואוכלים ת´ראש מדאגות איך לעשות את התהליך הזה בצורה הכי טובה גם לסניף, גם לכם כשבט וגם לכל אחד ממכם החניכים.
מן הסתם המדריכים שלכם שמכירים אתכם לא מהיום שמים לב מה הולך עם כל אחד מכם.
עכשיו, לא שזה תעודת ביטוח או משהו אתה יודע גם יש להם את השיקולים שלהם, וגם יש מצב שהמדריכים והקומונרית (שעם כל הכבוד ויש הרבה כבוד) הם עדיין בני אדם ומסוגלים לטעות.
אם חשוב לך, במסגרת ההשתדלות אולי שווה ליזום שיחה עם אחד המדריכים ולספר לו כמה חשוב לך להדריך ולתת דווקא בסניף שלכם.
אתה יודע, בלי ללכלך על אחרים, לא למה הם לא מתאימים, אלא למה אתה רוצה ולך זה חשוב.
חוצמזה, תזכור שריבונו של עולם הוא חלק בסיפור הזה והוא זה שמכוון את הדברים.
נכון שכביכול על פניו נראה שהמדריכים והקומונרית הם אלה שמחליטים ואומרים את המילה האחרונה.
אבל בינינו, יש מישהו שיושב שם למעלה ומחליט מה יהיה, הם רק השליחים שלו.
ודבר שני שתזכור, זה שהכי הרבה עם ישראל צריך אנשים כמוך בעוד מקומות ולא חסרים סניפים ומקומות התנדבות שמה לא היו נותנים בשביל שתמצה אצלם את הכוחות המדהימים שלך.

לבינתיים, יד אחים לך שלוחה...
חברים מקשיבים