מה עושים נגד התרבות המערבית

שלום וטוב.
בתרבות המערבית יש טוב ויש רע. התרבות האמריקנית, למשל, שאנחנו כ"כ אוהבים לבזות, היא הרבה יותר דתית מהתרבות הישראלית. אנחנו צריכים לדחות את הרע, ולקחת את הטוב.
אני מצרף מאמר שכתבתי לפני כמה שנים בנושא זה.

*************************************************
חנוכה הוא המועד המסורתי להתקפות על "תרבות המערב". לכאורה, המועד הזה מתאים מאין כמותו לירידות על תרבות הגויים: הרי המכבים עמדו מול התרבות ההלניסטית, שהיא אמה הורתה של תרבות המערב המודרנית. לכאורה עלינו ללמוד מהם לקח ברור: רוצים מלחמה. אין להתפשר עם תרבויות זרות, אלא צריך לגרש אותן.
אבל יהודה המכבי ולוחמיו לא התמודדו עם אפלטון ואריסטו* הם עמדו מול כמה בריונים סוריים, משולי התרבות ההלניסטית. את המפגש האמיתי והעמוק עם התרבות היוונית לא ערכו המכבים, אלא הרמב"ם. והרמב"ם העריך מאוד את חכמי היוונים, ובראשם אריסטו* הוא מדבר, למשל, על "העמקתו המופלגת של אריסטו והשגתו המופלאה" (מורה נבוכים, ח"ג, פרק י"ט).
העיסוק בתרבות כללית נחוץ קודם כל בגלל נקודות האמת שיש בה. הרמב"ם בהקדמתו ל"שמונה פרקים" הצהיר שאין הוא מתנזר מדברי חכמי אומות העולם: "הדברים אשר אומַר אותם באלו הפרקים... הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים... ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרהּ". ידע הרמב"ם כנגד מי מכוונים דבריו. ודאי היו כאלו שהתלוננו על ריבוי החוכמה הנוכרית המשוקעת בכתבי הרמב"ם* כנגדם הצהיר ´הנשר הגדול´: "שמע האמת ממי שאמרהּ".
הדיין רבי מצליח סיפר שישב פעם לפני רב האי גאון, מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, ונזדמן להם פסוק שנתקשו בפירושו. רב האי הורה לר´ מצליח "שיילך אל הקתוליק של הנוצרים, וישאלהו מה הוא יודע בביאור הפסוק הזה". ר´ מצליח התמרמר על השליחות: מדוע שיילך אל חכם נוצרי להיוועץ בו? רב האי הוכיח אותו בתקיפות: "הן האבות והקדמונים החסידים, והם לנו למופת, היו שואלים על הלשונות ועל הביאורים אצל בני דתות שונות, אפילו רועי צאן ובקר כידוע" (התגלות הסודות והופעת המאורות, עמ´ 495). אין בשבילנו תחליף לתורתנו הקדושה, וממנה אנו שואבים את עיקר ידיעותינו ועמדותינו. אך אפשר למצוא חוכמה גם אצל אומות העולם.
ישנה סיבה נוספת לצורך לעסוק בתרבות כללית: אין לנו ברירה. יש אנשים המדברים על הצורך להיבדל לגמרי מתרבות המערב, ובו בזמן, כל דבריהם ספוגים בהשפעות של תנועת הרומנטיקה הגרמנית של המאה התשע עשרה. אפילו בכתביהם של אנשי תנועת המוסר אפשר לזהות השפעות ברורות של הפסיכולוגיה המודרנית. אדם לא יכול לחמוק מרוח תקופתו. עדיף להתמודד עם תרבות המערב בצורה ישירה, מאשר לספוג מן האוויר השפעות עקיפות באופן מעורפל ולא מודע. התמודדות מודעת וביקורתית מאפשרת לנו ללקט מהתרבות הכללית את המיטב שבה, ולזנוח את היתר.

לפני כמה שנים, הייתי בחנוכה בשירות מילואים. באחד הימים, הגיע קצין מהאוגדה והעביר לנו תדריך הוראות בטיחות. בין ההוראות היה גם איסור גורף על הדלקת אש בחדרים. הקצין אימץ את מוחו כדי לחשוב על סיטואציה שבה נרצה להדליק אש בחדרינו, ולבסוף אמר: "למשל, אם אתם רוצים להדליק נרות כאלו של קטורת". והימים, כזכור, ימי החנוכה. אז הבנתי, שהאויב הגדול שלנו אינו הידע המערבי, אלא חוסר הידע.
הרבה אנשים מתנגדים בתוקף לתרבות המערבית, רק משום שהם רואים איך המדיה הישראלית מלקטת ממנה קש וגבבה, שעשועים זולים ובידור דוחה. אך הבעיה אינה בתרבות המערב כשלעצמה, אלא בנטייה האוניברסלית אל המשעשע והמבדר, על חשבון תרבות של ידע ועומק. בתרבות האמריקאית, למשל, נוכל למצוא היבטים עמוקים מאוד ודתיים מאוד* אלא שלתהודה בינלאומית זוכים דווקא התוצרים השטחיים והמפוקפקים, המקדשים את ההבל והבורות. המאבק המרכזי שלנו אינו על הציר של תרבות ישראלית מול תרבות נוכרית, אלא על הציר של תרבות עמוקה, יהודית ונוכרית, מול בידור תפל.
כאשר מורי ורבי, הרב אהרן ליכטנשטיין, כתב מאמר התומך בשילוב יסודות מהתרבות הכללית בעולמנו הרוחני, הוא הביא כדוגמאות את שייקספיר ואוגוסטינוס* לא את פיפטי סנט ואופרה ווינפרי. המאבק שלנו כנגד ההיבטים הירודים של התרבות המערבית, אינו שולל את הערך של הישגיה המוצלחים יותר.