שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
יש לי חבר חודשיים, דתי, בחור עם הרבה מידות, והרבה שאיפות דומות לשלי, לאחר כחודש שהכרנו הבאתי אותו לביתי כדיי שאמי תכיר אותו, אמי שמה לב שהוא קצת מגמגם... היא לא יכלה להתעלם ואמרה לי (מתוך אכפתיות):"את בחורה בסדר גמור למה לך לקחת בחור עם בעיה"?! מאז שדברתי איתו על הגמגום, הוא הפסיק לגמגם רק מדי פעם יוצא לו,אביו בילדות היה "מקציב" למשפחה אוכל ויכול להיות שיש לו טראומה מזה...מצטערת על השאלה הארוכה, יש לי הרבה רגשות אליו ובהחלט אני יכולה לראות אותו כחלק ממני בעזרת השם, מה עליי לעשות כדיי לגרום לכולם לקבל את דעתי (-שהיא רצוני בו),קשה לי הבעות דעה כאלה,איך מתעלים על כל זה ואם הוא זיווגי??
תודה רבה.
תשובה
שלום
איני יודע אם הוא זיווגך, והתרחקי מרבנים הטוענים שהם יכולים לומר לך מי זיווגך ומי לא.
גמגום אינה מדיה רעה, ואם הבחור נראה לך כבן זוג אפשרי, זה לא מה שצריך להרתיע אותך.
האחרים... הם לא צריכם להתחתן עמו, אלא את. הם יצרכו להתרגל. ואל תדאגי, אחרי מספר פגישות, קרוב לודאי שהם כבר לא ישימו לב לזה.
בהצלחה
אלי כאהן