שאלה
הרב שלום, זה קצת ארוך ואני אשתדל לקצר.
התחתנו לפני 3 וחצי שנים, כעת בהריון שני ב"ה, בחודש שישי.
עברנו דירה לפני כ**לדירה שנמצאת בבעלות חמי וחמותי ב**- בגלל הצורך לחסוך וכיון שעבודתי היא ב**-, והנסיעה מי-ם ל*- הקשתה עליי. בעלי השתנה מאז שעברנו.
כעת, לא עליכם ולא על אף אחד מישראל, חלתה חמותי במחלה הקשה.
אודה על האמת שיחסיי עם הורי בעלי לא הכי חמים, הם ביטלו לנו אירוסים, כינו את אימי ברברית, מעולם לא ראו בי ככלה האידיאלית ויחסינו מתחילה היו קרירים. בעלי **-, והם מעולם לא קיבלו את בחירתו.
כעת, בעלי פוטר מעבודתו, ולכן הוטל עליי עול הפרנסה, מלבד הטיפול בבת שלנו. ב"ה כעת הוא התחיל קורס מסויים שבסופו הוא עתיד להתחיל לעבוד. אינני מתלוננת לרגע, וב"ה היריון זה קל יותר מהראשון. אך הבעיה היא שאני זוכה לראות את בעלי לחצי שעה בבוקר ובערב החל מהשעה 8:45. אנחנו משתדלים לאכול יחד ארוחת ערב, ואני משתדלת להרדים את ** קצת יותר מאוחר כך שהיא תוכל לבלות עם אביה.
מכיון שמחר, ביום שישי, שנינו לא עובדים, או לומדים, ביקשתי ממנו אם אפשר לצאת לטייל, השעה: 9:00 בערב. בעלי עונה לי בחזרה "לאן?" ועניתי שלאן שיבחר, פשוט נצא ונראה מה נתפוס בדרך. בתשובה לכך הוא שואל אותי אם בא לי עכשו ללכת להורים שלו. קצת נעלבתי, ואמרתי שאני הולכת להתקלח. בעלי הלך אחריי ורק שאל למה אח"כ הסתובב ואמר שאני אפסיק לנבוח עליו. כששאלתי מה פשר הדברים הוא טען שאני תמיד מוציאה עליו את כל העצבים...........
אני דואגת להכין לו ארוחת בוקר, צהריים וערב, אני מטפלת ב*** 24 שעות. מכבסת, מכינה שבת, עושה קניות, עובדת, ומה ביקשתי? ללכת לטייל?
בהיריון קודם, על אף הבצקות ברגליים עבשתי בכל דבר אפשרי.
הייתי מטופלת במרפאת פוריות, ועברתי הפלה לפני ההריון הנוכחי,
את כל זה עברתי כמעט לבד,
הוא לא תמך בי הרבה, כי הבעיה הייתה אצלו...
מה לעשות?
למה הוא מתנהג ככה?
איך בדיוק אני מוציאה עליו את העצבים כשבסה"כ ביקשתי לטייל?
תשובה
שלום
אני מבין לליבך, ומבקש לחזק את ידייך.
אולם אינני שופט, ואינכם צריכים שופט אלא רעיונות. לפיכך אכתוב לך כמה נקודות למחשבה שאולי יסייעו לך, אך לא אביע עמדה ביחס לבעלך.
-האמת רחבה יותר מהתחושה הסוביקטיבית שלך. את ודאי מבינה שעולמו של בעלך שונה משלך, ויש לו את נקודת מבטו על כל מה שתארת. כל עוד לא שוחחתם בכנות ובאריכות על הנושא, תוך הקשבה הדדית, אינך יודעת מה עובר עליו ויתכן שהוא אינו מודע כלל לכאבייך.
-הורים הם אנשים קרובים, אך לא הם עיקר הנישואין. אין לך סיבה להכנס לסחרחורת רגשית בשל השדר שהם מעבירים אלייך. בעלך הוא האדם הקרוב לך, והוא הנושא. לא הם.
-תחושות מן העבר הקשורות לבעלך, אם הן משפיעות על ההווה, יש לשתף אותו בהן. הוא צריך לדעת איך את חשה בעניין ההפלה והטיפולים, ואת הזכרון החי שלך מהיחס של הוריו לפני הנישואין.
-יש לשמור על איזון, מחד לומר את האמת ואת הביקורת שלך על התנהגותו, ומאידך להאזין לעמדתו ולהטיל ספק בנקודת מבטך ולחשוב שוב במה הוא צודק ובמה את.
עיקר הכל הוא לבנות את העתיד שלכם על בסיס שיח והבנה הדדית. עליכם להיות חברים טובים ולא רק בעל ואשה. כשיש תרעומת, צריך להרגיש בנוח לחלוק אותה עם השני ועל השני להכיל אותה.
כחלק מהכנות, הראי לבעלך את ההתכבות הזו, ושוחחו עליה בנחת ולא באשמה.
כל טוב