מה לעשות?דחוף ממש!

מה שלומך צדיק...
קודם כל ולפני שבכלל נתחיל אני רוצה שתקרא טוב טוב את השורה הבאה וכן,למרות שכתבת שזה מאוד מאוד דחוף לך ואני בטוח שזה מציק לך וכואב ממש בצורה מעיקה.
אז כמו שכתבתי קודם כל....
קח נשימה ארוכה, תשאף לאט לאט ו ת י ר ג ע!
אתה בטח קורא את השורה הזו ובא לך להתפוצץ:
´מה תירגע?´
´איזה תירגע?´
´קרא בכלל מה שכתבתי?´
"איבדתי תחשק לרצות להתחתן" ו..."אין לי תניצוץ כמו שהיה לי פעם"
"אני נשבר!אין לי כוחות!..."
אז קודם כל צדיק, ישר כשקראתי את המכתב שלך הצלחת להלחיץ גם אותי:
יותר מידי מטען רגשי שנראה שהולך להתפוצץ כל רגע ובגלל שאנחנו מדברים על קשר, אז
זה מלחיץ כפליים כי אם אתה בתור בן, בתור זה שאמור להוביל את אשתך חושב ומרגיש
ככה, אני באמת לא רוצה לחשוב מה ´היא´ המיועדת שלך לפי מה שאתה כותב, חושבת ומרגישה כי אם שיתפת אותה בזה, מסתבר שעכשיו ממש ´הוקל´ לה בעקבות החדשות האחרונות.
מה שכן רואים עליך שאתה בחור עם לב והרבה רגש שזה דרך אגב, תכונה מאוד חשובה וכלי חיוני מאין כמוהו שיעזור לך בהמשך בכל זמן שלא תבחר אי"ה להתחתן אלא שנראה לי לעניות דעתי שפה טמונה גם הבעיה.
מבין?
גם ככה אתה מאוד מאוד צעיר ונכון, אני אתה ובטוח עוד אלף ואחד אנשים מכירים אלף ואחד זוגות שהתחתנו בגיל מוקדם וזכו להקים בית יהודי אמיתי בישראל ולהתעצב על אישיותם ביחד, לבנות אחד את השני ביחד שזה דבר מאוד מאוד מופלא ורצוי ובאמת אשריי מי שזכה לכך ואין דבר טהור מזה.
אבל אני מכיר גם סיפורים אחרים שנגמרו בצורה אחרת ולכן אחרי שאני מקווה לקחת שאיפה אחת והורדת את פעימות הלב שלך קצת, אני רוצה אם לא איכפת לך לחשוב איתך ביחד על כמה נקודות שאני מקווה שיעזרו לך קצת:
תסכים איתי שככל שההחלטה אותה אנחנו עומדים לקבל בחיים חשובה נוגעת ומכרעת לנו יותר, ככה מידת שיקול הדעת והמחשבה שלנו, שאנו אמורים להשקיע בה אמורה להיות בהתאם.
לעמוד לפני הקיוסק של ´דני´ מהכיכר של ק. משה ולהגיד לו שבא לך על נקטר ´מנגו´ ובסוף להתחרט ולהגיד לו:
´יודע מה...עזוב אותך מנגו, אני אלך על אפרסקים´ ואז, אחרי שהוא מביא לך את האפרסקים לחשוב שוב שבעצם היום זה יום כתום כזה של מנגו ולכן אולי בכל זאת נלך על מנגו, אז כנראה שבמקרה הזה ובגלל שיש לדני מהקיוסק תכונה מאוד יפה של הרבצת פילוסופיית החיים שלו לכל מי שרק מוכן לשמוע, במקרה כזה הייתי אומר שההשלכות לא יהיו נוראיות כל כך.
מנגו, אפרסקים, אבטיח עם מלח, לא ממש חשוב כי אחרי הכול אנחנו עושים את זה וממשיכים הלאה.
אבל אם היית אומר לי שבא לך לעבוד בבורסה בתור ברוקר, ואתה הולך להשקיע את המניות שלי שהשקעתי הרבה כסף עליהם ב´טבע´ ואז מתקשר אליי אחרי דקה ואומר שבעצם אתה הולך לשים אותם על ´אמדקוס´ ואז מתקשר שוב ואומר שבעצם נלך על ´טבע´ הייתי אומר לך שאם זה קצב ואופי ההחלטות שלך אני מאוד מאוד מודאג
ו´מה לעזאזל ניסגר איתך בן אדם? אנחנו מדברים כאן על הבית שלי לא על גרביים´.
עכשיו תראה צדיק...
כשאתה הולך להחליט אם מי אתה רוצה להעביר את הנגיד אי"ה בתקווה שהכול יילך באמת כמו שצריך... שישים שנה שלך, אתה אמור להכניס בכל הסיפור עוד כמה תבלינים כמו למשל:
שיקול דעת, מחשבות על העתיד,הערכת מצב, ביקורת עצמית שתגיד לך איפה אתה עומד עכשיו מבחינת האישיות שלך וכו´.
שלא תבין אותי רגע אחד לא נכון!
אני ממש לא רוצה לתת לך או לכל זוג צעיר אחר שרוצה להתחתן בגיל כזה רגליים קרות!
ממש ממש לא!
אנחנו יודעים שאצל החסידים מקובל מאוד להתחתן בגיל ממש מוקדם וברוך ה´ הם זוכים להצלחות רבות אבל יחד עם זה ועדיין נראה לי שלמרות שהלב והרגש הם הנשמה של חיי הנישואין שלנו (ובכלל זה שאמרו חז"ל ש´אסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה (קידושין, מא ע"א) רק מראה לך עד כמה גם חז"ל החשיבו את אלמנט הרגש והחיבה שאמור להיות מלבד דבר שנבנה עם הזמן והופך לאהבת אמת, תנאי הכרחי ובל יעבור), אסור לנו לשכוח דבר אחד מאוד מאוד חשוב:
מעצם תפיסתנו את מוסד הנישואין כאחת המצוות היותר גבוהות וקדושות שיש, כמו שאנחנו אומרים בתפילה על מציאת הזיווג
"וציויתנו לישא אשה ולהוליד בנים" ,אנחנו למדים ומגלים שיש כאן מעבר ל´אהבה´ הפשוטה כפי שהשתרשה בתפיסה שלנו עקב החיכוך הבלתי פוסק שלנו עם העולם מסביבנו.
יש כאן ציווי או יותר נכון תמרור אדום שאומר לנו:
´הלו בן אדם!
עצור רגע!
נכון, אנחנו יודעים כמה זה חשוב לך ובוער לך מבפנים וזה מצויין.
ריתחא דאורייתא היא דבר גדול אבל עדיין תזכור לקראת מה אתה הולך ויותר מזה, תזכור מאיפה אותם רצונות אמורים לנבוע.
ולכן אנחנו צריכים להתייחס לדבר המדהים הזה, הרצון להתקרב לקב"ה ע"י הפיכתנו שלמים יותר באמצעות מציאת האבידה שלנו, בדיוק באותה חרדת קודש ורצינות המחשבה שהיינו מקדישים לכל מצווה ומצווה וכמו שאני מניח שאתה בוודאי יודע, זוהי אחת מהמחלוקות היותר ידועות שמצאנו בספרות ההלכה:
´האם מצוות צריכות כוונה או לא´ וכמובן שיש דיעה רצינית וחשובה ביותר כמו הרי"ף שפוסק שכן...
אבל אם נחזור לרמת המעשה, נראה לי שאתה צריך לחשוב קצת על המקום שכל הרגשות האלה שלך באים ממנו וממילא זה גם יעזור לך להתגבר על התחושות המעיקות שאתה חווה ועובר עכשיו.
שמעתי כבר על כלה שחטפה רגליים קרות אחרי האירוסין (וזה לא כל כך פשוט לבטל אירוסין לא במובן הטכני...) כי פתאום קולטים לקראת מה הולכים ואיך פה ואיך שם ובום...
שב קצת עם עצמך, ושוב, מתוך רוגע נפשי, תנסה לברוח לזמן קצר מכל הבלגאן שמסביב, ותנסה באמת לענות לעצמך על כמה שאלות:
האם נדמה לך שאתה מספיק בשל להיכנס למערכת יחסים ולקשר של קדושה שכזה?
האם כמו שאתה מכיר את האישיות שלך, תוכל באמת להשרות על אשתך לעתיד אי"ה רוגע ושקט נפשי בכך שבמצבים מלחיצים שיבואו כדרך החיים, תוכל להיות לה באמת כאי יציב שמשרה רוגע וביטחון?
האם אתה באמת הגדרת לעצמך והשכלת ללמוד מהם התכונות החשובות לך שיהיו באשתך לעתיד ומהם התכונות החשובות יותר?
יש לך בכלל איזה רב שאתה מתייעץ איתו?
ולא, המכתב הזה לא אמור להוות תחליף לרב גם כי מה לעשות, אני ממש לא רב וגם כי זה יותר בבחינת ´עזרה ראשונה´ .
עדיין אתה צריך ´דעת תורה´, אישיות שמכירה אותך ותשמע את הסיפור שלך, תעריך את המצב בכלים שיש לה, שמה לעשות גם אם היית גאון עולם, עילוי מדהים עדיין לא כל כך יכולים להיות לך מעצם היותך עדיין בן 19, ויחד תשבו ותראו לאן הדברים הולכים.
ועדיין לא דיברתי בכלל על הגברת:
מה היא חושבת על זה?
אמרת שהיא בתהליכי התחזקות, זה נהדר אבל האם באמת היה לך זמן לשמוע את הצד שלה בכל העניין ויותר מזה, האם היא בעצמה חושבת שהיא הולכת לקראת הצעד הנכון?
מכיוון שאף על פי שבנות שונות מבנים ובדרך כלל,בנות בגילאי העשרים המוקדמות כבר יותר בשלות ובוגרות להקמת בית בעוד חלק מהבנים שאני מכיר ואף אני בתוכם, היינו כלא יותר מחבורת חיות שמידי פעם הבליח להם איזה גל של אהבה... למרות זאת גם בנות בגיל הזה נכנסות לתקופה הכי קריטית בחיים שלהם.
שירות לאומי, לעשות עוד שנה כן או לא, ללכת ולהתפתח קצת במדרשה מתוך מטרה לקנות ולהשיג כלים שיעזרו לה אי"ה להיות לך רעי´ה ואישה טובה יותר,שלמה יותר.
מכיוון שגם תקופת הנישואין אצל בנות יותר מוקדמת מבנים, ממילא גם יותר בוער להם להספיק ולעשות כמה שיותר בגילאים האלה מהסיבה הפשוטה שיותר מאוחר (כך מקוות כולם) כבר לא יהיה להם זמן כי לכי תגשימי את עצמך כשיש לך בבית ידידיה אחד פשוש וקטן שמושך לך בסינר וטליה אחת חמודה שלא נותנת לך לנשום כבר מהלילה שעבר.
אנחנו עם כל הכבוד ובאמת שיש הרבה כבוד בלי שום ציניות, לא החברה החרדית ויש לנו עוד גורמים ושיקולים למרות ששוב:
אשריי מי שזכה להתחתן מוקדם וזוג שהתייעץ עם אישיות מוסמכת שהביאה לו את ברכת הדרך ומרגיש מספיק בשל- חווה באמת את אחד החוויות הכי מדהימות וטהורות שיש בעולם (כך שמעתי והבנתי) דבר שגם ימנע ממך בתור בן הרבה נפילות ובעיות של קדושה.
נו...אז איך נדע מתי כן ומתי לא?
אז כמו שכתבתי לעניות דעתי:
קודם כל להתייחס לזה כאל דבר שבקדושה וכמו שאנחנו ניגשים לכל מצווה, עם נשמה וכוונה ככה גם כאן.
לחשוב ביחד ולראות לקראת מה הולכים.
להיעזר כמה שיותר באנשים שעקב הזמן יש להם כלים יותר מעוצבים ומועילים משלנו לדעת אם באמת הכיוון הוא נכון ואמיתי.
וכמובן, להתפלל לקב"ה שייתן לנו את הסייעתא דשמייא הנכונה.
ולך אח שלי, בלי קשר לכלום, תדע שלא כדאי בחיים להיכנס לחופזה ודאגה גם מדבר כזה.
בדךר כלל כשאנחנו פועלים מתוך מהירות וחופזה ולא מתוך מחשבה והתבוננות בלי כמובן לוותר על הלב שלנו, אז הדברים גם נראים בהתאם
ומסופר על ה´חפץ חיים´ ר´ ישראל מאיר הכהן, ששאלו אותו:
הרי אמרו עליו, על המן שירד לבנ"י, שאיזה טעם שהם חשבו עליו היה לו
אז אם ככה איזה טעם הרגיש יהודי כשהוא לקח את המן הכניס לפה שלו ולא חשב על כלום?
השיב להם ´החפץ חיים´
´נו, אם לא חושבים אז אין טעם...´
שיהיו לנו באמת בשורות טובות ושבת שלום.
אם אתה רוצה לעדכן ולהגיד מה ניסגר, מתי שבא לך ואתה מוזמן תמיד.
רק טוב,
אבינועם
הכותב אינו רב ואינו בן של רב, אבל הוא מכיר כמה...
Avinoam811@gmail.com