שאלה
[דבר תורה לפרשת במדבר ולחג השבועות]
פרשת במדבר עוסקת בעיקר בהכנות להליכה בדרך, במדבר. הספירה של השבטים, סדר ההליכה – המשכן במרכז והשבטים מסביב, ואיך בני שבט לוי ישאו את כלי המקדש.
ונשאלת השאלה, הרי התכנון המקורי היה ללכת רק ["אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע"] מדובר במסע קצרצר לארץ ישראל. אמנם בני ישראל חטאו בחטא העגל ונגזר עליהם ["וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה.."] אך מראש זה לא היה התכנון... למה "לבזבז" פרשה שלימה להכנות לדרך שהיא כ"כ קצרה?
התשובה היא כמובן, שכשיוצאים לדרך אי אפשר לדעת מה יקרה. בגלל זה מתפללים תפילת הדרך. ההליכה במדבר, בתנאים לא קלים יכולה לבלבל ולהשכיח אותנו מהמטרה ולכן חייבים להתכונן לדרך טוב טוב. הדרך זה לא רק בני ישראל במדבר, אלא גם אנחנו בדרך, כל דבר קשה זה הליכה בדרך. אנחנו לומדים לבגרות – זה נחשב הליכה בדרך, רווקים שמחפשים להתחתן זו הליכה בדרך, רוצים ללמוד בישיבה זו הליכה בדרך, רוצים להתקבל להדרכה זו הליכה בדרך, שירות צבאי או לאומי זו הליכה בדרך. כל דבר קשה שבו אנחנו לא מרגישים בבית נחשב הליכה בדרך, בתנאים לא קלים. ולכן כדאי מאוד להתכונן לדרך. שלא לדבר על כך שלפעמים דרך של אחד עשר יום לוקחת ארבעים שנה.. הנה עם ישראל הלך בדרך אלפיים שנים במדבר... זה לא היה כ"כ מתוכנן כמובן.
ולכן כדאי מאוד להתכונן. איך להתכונן??
[דבר ראשון לזכור המשכן תמיד במרכז]. לשים את הערך של החיים במרכז. לפעמים תוך כדי הליכה בדרך קשה, אני כבר שוכח מי אני ומה אני – אני שוכח שאני בן של ה', שיש ערך עצום לחיי, שאני שייך לאמת, שאני ביטוי של האמת, שאני בן של מלך מלכי המלכים הקב"ה. ואם אשכח את זה מה שווה כל הדרך?? לאן כבר אני הולך ולכן הכי חשוב לשים את המשכן במרכז, לשים את התורה והתפילה במרכז. זו ההכנה הראשונה לדרך. לדוגמא לא משנה כמה קשה לי בצבא לא אשכח לעולם להתפלל מעומק הלב וללמוד טיפה תורה כל יום וכד' כי זה העיקר, אני מאוד רוצה להיכנס להדרכה, אך לא בשביל זה אכשל בלשון הרע וכו' וכן עוד דוגמאות...
[דבר שני ולזכור היטיב היטיב מי אני.] לפעמים הדרך כ"כ קשה ותובענית שמרוב מאמצים ומשימות אני כבר שוכח מי אני ומה רציתי. ולכן התורה טורחת למנות כל אחד מבני ישראל ולומר בדיוק מה התפקיד שלו ואיפה הוא יהיה במהלך הדרך ואיפה הוא ימוקם ב
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו