מה הטעם להגיד 'הריני מוחל וסולח'?

שלום לך!

יישר כוח על השאלה- שאלת שאלה מצוינת, שאלה נכונה ואמיתית.
שאלתך מעידה על כך שיש בך רצון גדול להתרחק משקר ומצביעות ולדבוק בישרות ובאמת.

שאלתך מובנת- איך אני יכול לומר דבר שהוא שקר? הרי אני לא מחלתי ולא סלחתי לאדם שפגע בי?

את צודקת בהחלט. אם מישהו פגע בך את לא חייבת לסלוח לו. הוא צריך לפייס אותך בצורה שאת תתפייסי.
הרבה פוגעים בחבריהם כל השנה וחושבים שאם הם יבואו לפני ר"ה ויאמרו: "סליחה ומחילה" זה מספיק.
כדי שאדם יסלח הוא צריך להתפייס: המפייס צריך לבקש סליחה שוב ושוב, להתנצל, להבטיח שלהבא זה לא יקרה שוב, אם נגרם נזק- לתקנו, אם נגרם נזק חברתי- לפרסם ברבים את הטעות ולהתנצל על כך ברבים ועוד.
אדם לא חייב לסלוח- עד עכשיו הוא היה הקורבן שנפגע והוא לא מחויב להקריב שוב את אישיותו בשביל להרגיע את המצפון של מי ששפך את דמו.
"הנעלבים ואינם עולבים"- זוהי מידת חסידות. אך גם בה מובן שגם הם "נעלבים". כל אדם הוא נפגע.
איננו מתייפייפים ונותנים את הלחי השנייה (שזוהי גם מדריגת חסידות) אלא מחכים שיפייסו אותנו.
הנצרות שלקחה את מידת החסידות ומסרה אותה כהדרכה לכל אדם- במקום לתת את הלחי השנייה היא לקחה את שתי הלחיים של האנושות וסטרה להם ללא רחם וללא הפסקה ושפכה דם רב יותר מכל דת אחרת על פני תבל.
כמובן שאדם צריך להיות קל לסלוח ולא לדחות את ההתפייסות של האדם הפוגע- כמובן הכל תלוי בחומרת הפגיעה.

לכן, מבחינה הלכתית- "הריני מוחל וסולח" לא נאמר על מי שפגע בך קשות.
יש מדרגות בפגיעה- אחד שנתקל בי במסדרון או שסתם אמר משהו לא במקום לפני אנשים לא יפגע בי כמו מישהו שכל יום דואג להשפיל אותי ולהראות את קלוני. ולכן "הריני מוחל וסולח" נאמר על הפגיעות הקטנות שבמהלך היום- אך לא על הפגיעות הגדולות.
לפני השינה אנחנו סולחים על הפגיעות הקטנות הללו בלב שלם (ואת זה כל אחד יכול לעשות...)
יש בזה תועלת מעשית- בדרך כלל פגיעות קטנות המשולות לקורי עכביש מצטרפות זו לזו עד שהם נעשות חבל קשור שקשה התרתו ואז הסליחה על כך היא קשה יותר. לכן קורעים את כל קורי העכביש מיד כשהם נוצרים.

קשה לך? את לא יכולה לקרוא את הנוסח של "הריני מוחל וסולח" בלי להיזכר במי שפגע בך קשות? אל תגידי אותו. זוהי לא מטרתו.

עד כאן החלק ההלכתי

אבל, חשוב לדעת שהאמירה הזו היא לא רק 'בקשת סליחה', אלא מבטאת משהו הרבה יותר עמוק.

כאן אנחנו מגיעים לתפקיד התפילה.
תפקיד התפילה הוא לרומם אותנו, לחשוף את הטבע הפנימי שמוטבע בנו ולהוביל אותנו אליו.
תפקיד התפילה הוא להוביל אותנו אל האידיאל- היא לא באה לספר לנו איפה העולם נמצא אלא באה לגלות לנו איפה העולם צריך להיות ולאן הוא צריך לשאוף- והראיה היא שבנוסח הווידוי יש מחילה וסליחה על מי שהכעיס בגלגול אחר- וכי זה קשור אלינו גלגול אחר? איך אני אדע מי אכעיס אותי בגלגול אחר ואיך אמחל על כך?

אם כך מהו הטבע הפנימי שאותו ווידוי רוצה לחשוף בנו? לאן אנחנו צריכים לשאוף?
אחרי כל הפגיעות, אחרי כל השנאה- מצד האמת, עם ישראל אוהב אחד את השני. הטבע של האדם הוא לאהוב ולא לשנוא. וזה לא רק מילים- זוהי מציאות. אפשר לגלות את זה בצבא- שמהעבר האחד של הגבול כועסים, מתלוננים ורבים ומהעבר השני של הגבול, בזמן אמת, מוסרים את הנפש אחד על השני.

האידיאל הוא שכולם ימחלו לכולם ושלא יהיה כעס או שנאה בעם ישראל- שאף יהודי לא יקפיד לא בסתר ולא בגלוי על יהודי אחר. על בשרנו חווינו שברגע שעם ישראל התכחש לטבע הזה הוא גלה מארצו ל-2000 שנות השתלמות של אהבת חינם.

טבע טבע, אידיאל אידאל- אבל מה הקשר להצהרת המחילה לפני השינה? זה רק גורם למשקעים של הכעס לעלות?

אלא שרבש"ע רוצה שנשאף להתעלות על עצמינו ובסוף היום שהיה רצוף בתככים ובמריבות, בכעס ובשנאה
הוא רוצה שנניח את הכל בצד. אפילו לרגע אחד. אנחנו לא אמורים לחיות כך כל הזמן, אבל רגע אחד ביום לחיות כך - זה חשוב מאד.

לסיכום:

יש שני צדדים למטבע.

יש את הצד של העמדה הנפשית האידיאלית בה אנחנו צריכים להיות- והיא המחילה והסליחה לכל. לסלוח כי ככה צריך להיות- וזה בא על ידי תפילה שחושפת את הטבע שבנו ומובילה אותנו אל האידיאל של אהבת ישראל.

ויש את הצד שבו צריך להתפייס כדי לסלוח (הצד, הצודק, שעליו ביססת את שאלתך)- בו "הריני מוחל וסולח" נאמר על הפגיעות הקטנות ולא על פגיעות קשות- ולכן אם קשה לך, פשוט תוותרי על אמירתו.

מקווה שעניתי לשאלתך או שנתתי כיוון כללי,
אשמח לעזור עוד אם צריך:
המייל שלי: elronza@gmail.com
אלרון