מה הבעיה בלקחת טרמפים?

כבר אמרו חכמים ממנו ששאלת חכם היא חצי תשובה, ועצם העובדה שאנחנו פה ואתם מחשבות מסלול מחדש כבר מדברת בעד עצמה.
למה יכולתם שיהיה 'עבר-נגמר' ולתפוס טרמפים ליעד הבא.
קיצור, שכוייח לכם!
בואו נתחיל מהעובדה הפשוטה שכל עוד האולפנא שלכם אסרה את זה, אז לא משנה כמה תחשבו שזה טפשי ותמצאו אלף ואחת הסברים סותרים ו'אפילו חברים מקשיבים בצד שלנו וזה',
זה פשוט לא.
למה היום זה האולפנא, מחר הרכזת בשרות ומחרתיים הבוס בעבודה.
יש יותר מעניין לדעת ליישר קו עם המסגרת שבחרתם.
ועזבו אתכם טרמפים, בכלל להתמלא בענווה, לדעת קצת להוריד ת'ראש ולהתבטל בפני מי שגדול מכם זאת אחלה דרך אם לא [ה]דרך בה"א הידיעה להיות כלי קיבול ולהצליח להרוויח את השנים האלה בתור שנים משמעותיות שאתם בונות את עצמכם בהם.
חוצמזה, שלהיות אופטימיות ולצאת מנקודת הנחה שבסך הכל אנשים הם טובים, זה באמת יופי וטוב.
אממה, העולם מלא בכאלו שהיו בטוחים 'לי זה לא יקרה', ותנחשו מה? זה אכן קרה להם...
רק כשהם גילו את זה היה טו לייט.
למה סיפורי אחמד בן שרה או פגיעות, הטרדות ותאונות דרכים על ימין ועל שמאל של כאלה שחושבים שהכביש של אבא שלהם, הצחקתם אותנו, זה החדשות של שוויץ, לא משהו שקורה במדינה שלנו.
ואם קורה, זה יכול לקרות רק למי שלא יודעת לברור טרמפים כמוכם.
למה בדרך כלל אנשים שלא נוהגים זהיר או עלולים לפגוע בך זה כתוב להם על המצח במרקר.
ברור שמלשאול מישהו לאן הוא מגיע ותודה אפשר לתהות על קנקנו פלוס להכיר לעומק (ככה מקבלים אנשים לעבודה בשב"כ).
וכשזה קורה באמת שלא צריך יותר מפעם אחת. פעם אחת יותר מידי.
ככה שכל הרזומה עם כל הטרמפים הטובים והמוצלחים מחוויר ועומד בפינה.
על האייפון שלכם תשמרו עם מדבקת זכוכית ומגן סיליקון שחבל על הזמן, למה זה שווה ת'מאה חמישים – מאתיים שקל, תיקון הרבה יותר כואב בלב ובכיס, אבל החיים שלכם זה בקטנה, לא שווים ת'עשרים שקל באוטובוס.
לפעמים מרוב אידיאלים וגובה שוכחים את הפשוט, הטריוויאלי והבסיסי ביותר של 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם',
שבלעדיו פשוט אי אפשר לממש את כל השאר.

רק טוב
רינת
rintz3@gmail.com