שאלה
בס"ד
שלום לרב חיים נבון!
יש שאלה שאני מתחבט איתה הרבה מאוד זמן ואני מהרהר בה רבות ושואל רבנים ואנשי רוח.
הרבה מהאנשים שחוללו מהפכות, אסכולות ודרכי מחשבה היו יהודים. לרוב מדובר ביהודים שהם לא שומרי תורה ומצוות או שעזבו את עולם היהדות באיזשהו שלב בחייהם. מיד עולים בראש יהודים כמו איינשטיין, פרויד, קפקא ועוד ואפילו אצל יהודים שומרי תורה ומצוות כמו ש"י עגנון, הלל צייטלין ועוד היו תקופות שלפרק זמן קצר הם לא שמרו תורה ומצוות.
אותי לא מפליא שדווקא היהודים הם אלו שמובילים למהפכות, דרכי מחשבה חדשות. הרב קוק זצ"ל מסביר את זה בהרחבה בכתביו:"התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסיה ומעולה ממה שהיא..." (אורות התשובה).
כל יהודי נושא בתוכו, בנשמתו את אותה הרוח התורה שכנסת ישראל קיבלה במעמד הר סיני. היהודי אף פעם לא מסוגל לשבת בשקט אם הוא רוצה שיש פגם במציאות, הוא רואה צורך לשנות וזה מוביל למהפכות.
בעבר, העולם הדתי היה המוביל ובעל היצירתיות להבין את אופי התקופה, להתחדש. עם הזמן , כנראה בגלל הגלות שקפאה את עולם היצירה היהודי, אני לא מזלזל ח"ו בעולם היצירה התורני שהתפתח בגולה כמו אלפי ספרי שו"ת, חיבורים ענקיים כמו "משנה תורה", שולחן ערוך" אבל לאט לאט כאשר הרדיפות התחזקו הוא יותר ויותר נכנסו פנימה , לתוך הגטאות-הסתגרו בעולמם.
דווקא היהודים שעזבו את הגטו, שיצאו מתוך עולם הסגור שגם כפה עליו דרך מחשבה אחידה (פחות או יותר) הם שחוללו את המהפכה, אולם בדרך נוצרו הרבה נזקים כמו התבוללות איומה, עוד רדיפות וכו.
אולי היהודים האלה היו בבחינת משיח בן יוסף, אלו שמתחילים את הגאולה, מעוררים את הציבור שומר תורה ומצוות, לקום מן תרדמתו, להתחיל בשינוי המיוחל לקרבה לקב"ה בבחינת הפסוק שהרב סולובייציק הזכיר רבות בהגותו:"וביקשתם משם ומצאת את ה' א-לוהיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" או שהם היו בבחינת איש ההדר, שהוא מגשים את ייעודו ואיש הברית מביא את הרצון הזה לדרגה רוחנית יותר גבוהה-הגאולה?
השאלה העיקרית שלי למה העולם היהודי שהיה כר פורה לתנועות חדשניות, מהפכניות איבד מחיוניותו, חיותו , מהרצון לשנות את המציאות בלוא מובן המילה והוא רק מעוניין ב"קצת שקט" אחרי יום עבודה עמוס ואפילו בעולם הדתי יש תחושה של התנוונות עד שגם שם בשנים האחרונות יש התעוררות בעבודת ה' בעיקר ב
תשובה
שלום וטוב.
התשובה האמיתית לשאלתך היא שאינני יודע. אני תמיד מסתייג במקצת מההתרברבות שכולנו שותפים אליה לפעמים - שכל כך הרבה יהודים היו מהפכנים ומצטיינים בתחומיהם. כפי שאתה מציין, חלק גדול מהיהודים הללו היו מתבוללים ומתנכרים לעמם - קרל מרקס, פרויד (חלקית), טרוצקי ועוד. (איינשטיין דווקא לא). ייתכן שיש משהו בתרבות שלנו שקורא לחתירה לאמת אינטלקטואלית, ולאי-השלמה עם מוסכמות פגומות. בכ"א, אינני יודע מדוע לא מצאנו אנשים רבים יראי שמים בין המהפכנים הללו.
אולי חלק מן התשובה הוא שגאונים דתיים יראי שמים הפנו את מרצם ואת גאונותם לתורה ולתלמודה. הרב סולובייצ'יק, שידיו רב לו בתורה וגם במדע ובפילוסופיה, אמר שאם סבו הגאון - ר' חיים מבריסק - היה מקדיש עצמו לפילוסופיה או למתמטיקה, אין ספק שהיה מביא למהפכה גמורה במקצועות אלו. ר' חיים (ברוך ה') בחר בתורה, וחולל בלימוד תורה מהפכה עצומה.
רוב האנשים אינם מהפכנים - וטוב שכך. רק למעטים יש היכולת ליצור מהפכות מועילות ולא מזיקות. רוב האנשים מעדיפים בצדק את היציבות, וזה נכון גם לחברה הדתית וגם לחברה החילונית.