שאלה
שלום!
לפי הבנתי מהות ספירת העומר היא המשך ישיר של פסח בציפייה למתן תורה ולכן זוהי תקופה שמחה ומצד שני אנו נוהגים בדיני אבלות בשל מותם של תלמידי רבי עקיבא. בכל אופן, ברור כי מלכתחילה ימי ספירת העומר שמחים במהותם.
מדוע אם כן יש דגש רב יותר על דיני האבלות? אין ספק שיש להתאבל על מותם של התלמידים ועל סיבת מותם, אך אין מקום לקצר את תקופת האבלות או להקל בה? הרי בשואה נטבחו שישה מליון יהודים וקהילות רבות נחרבו ועדיין זכרון השואה לא "זוכה" למנהגי אבלות שכאלה. האם יתכן שיש כאן מעט יציאה מפרופורציות?
בברכה,
איילה
תשובה
שלום
על אף שאלו ימי שמחה, יש לכאוב את מותם של אלפי תלמידי ר"ע, אשר יש להניח שכל אחד מהם היה בקדושת גדולי התנאים. האבלות מקפלת בתוכה בעיקר את חורבן הבית ותרבות ישראל בעת ההיא של נפילת ביתר ושאר המלכות.
יש להניח שלאחר בניין המקדש יהיה דיון מחודש ברלוונטיות האבלות הזו, שכן אם נבנה הבית כנראה תוקן החטא.
על השואה יש לתקן יום מיוחד וצום, אלא שאנו עדיין מפשירים מקפאון ההלכה בגלות, ולכן עדיין אין תנופת חידוש דינים בענייני מאורעות, כגון תוקף דתי אמיתי לשואה, וגם יום העצמאות ראוי ליותר מהלל מגוגמם. בע"ה לאט ובקישור למסורת התורה ולכללי הפסיקה זה יתחדש, בקצב טבעי וללא קפיצות בוסר.
כל טוב