שאלה
לכבוד הרב שלום. בשבוע שעבר אבא של שכנה, בן 89, נפל ונפצע קשה בראשו. עד שבת מצבו השתפר ויצא מטיפול נמרץ למחלקה המתאימה בבית החולים.
בשבת, ירדה השכנה בבהלה וסיפרה שלפי שיחה מזוהה, אמא שלה, בת ה-83, השוהה לבדה עם בעלה בבית החולים, התקשרה כמה פעמים והיא (השכנה) לא יודעת אם לענות. אמרתי לה להתקשר לאמה מיידית.
מצבו של אביה התדרדר והוא הוחזר לטיפול נמרץ ללא הכרה.
הלכתי לשכונה החרדית הסמוכה והגעתי לביתו של אדם שסידר הסכם למקרים כאלה עם נהג מונית ערבי. ביקשתי ממנו לשלוח את הנהג לשכנה לקחת אותה לבית החולים (מחוץ לתחום של 12 מילים). שאל אותי אם שאלתי רב ועניתי כן. זה למרות שאינני מוסמך לרבנות, אבל על סמך שהייתי בטוח שלא מעט רבנים יפסקו כדעתי בגלל יישוב הדעת של החולה במידה ויחזור להכרה לפני צאת השבת.
איני מרגיש שלם עם עצמי על התשובה הלא כנה שעניתי לאותו שכן חרדי. האם היה מוצדק לענות איך שעניתי?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
זו באמת שאלה עדינה ולא פשוטה.
לו היה מדובר במצב של פיקוח נפש היית צודקת, וזה היה חלק מההלכות האוסרות להתעכב במצבים של פיקוח נפש.
אולם במקרה הזה לא דובר בפיקוח נפש, שכן אמנם האב היה במצב נורא, אולם נסיעת השכנה לבית החולים אינה קשורה לכך, ולא תשפר את המצב. ההנחה כי צריכים אותה ליד מיטת החולה למצב שהוא יתעורר היא מצב ספק, שיש בו צורך בפסיקה.
על כן, נראה לי כי לא היה נכון לעשות כך.
מה אפוא עושים עכשיו ? הופכים את הסיפור הכואב הזה לתיקון, ומקבלים על עצמך להיות קפדנית יותר ביושרה ובאמירת האמת, ועל ידי כך לא מסתבכים ביסורי מצפון אלא בעולם התיקון.
כל טוב