שאלה
לכבוד הרב שלום.
בעיוני לספר בראשית פרק א . עיינתי גם בפרושו של הרשבם בקדוש.
בפרושו לגבי פסוק יד " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים"
מפרש הרשבם הקדוש : פסוק יד
יהי מארת -
"דרך המקראות לומר (לשון) יחיד אצל (לשון) רבים, כמו ויהי אנשים אשר היו טמאים. וכן פירושו, יהי מעשה."
אז מה בעצם הרשבם אומר שהתורה אומרת על דבר לשון יחד אבל בעצם מדברת על לשון רבים?
ופרוש זה לעניות דעתי יכול לבוא לומר כי גם שם אלוקים כמו בפסוק "וידבר אלוקים " יכול חס ושלום לומר שהכתוב מדבר על אלוקים בלשון רבים (כדעת המינים..)
תשובה
שלום רב
לפי הרשב"ם, יש מצבים בהם משתמשים באותו פסוק גם בלשון יחיד וגם בלשון רבים. הדוגמא שהוא הביא היא שכתוב "ויהי" - כלומר לשון יחיד, ואז כתוב "אנשים אשר היו טמאים" - ברבים.
כך גם לגבי הפסוק של הבריאה: "יהי" - יחיד (במקום יהיו), "מאורות" - רבים.
אין כל קשר למילה א-להים שמשמעותה ביחיד (פרט לפסוקים העוסקים בדיינים).
אריאל
(המשיב אינו רב)