לשון הרע...

שלום וברכה
שמחתי לקבל את השאלה לך. לא בגלל שאת מדברת לשון הרע, חלילה, אלא בגלל שהידיעה שיש איפשהו צדיקה אחת שכל כך מפריע לה שהיא מדברת לשון הרע עושה לי טוב.
תודה רבה.
אכן בעיה קשה את מעלה. קשה מאוד להפסיק לדבר לשון הרע. אנחנו מדברים עם חברים ופתאום, בלי ששמנו לב בכלל השתחל לנו לתוך השיחה לשון הרע. איזה מעצבן! הרי בכלל לא רצינו לדבר!
אנחנו יודעים שאסור לדבר לשון הרע, שזה לא בסדר ושזה לא טוב, אבל זה קופץ לנו לשיחה. ולפעמים גם אם שמנו לב, קשה כבר להפסיק, כי לא תמיד נעים להפסיק את השיחה באמצע ומה יגידו עלינו ובכלל – זה לא בדיוק לשון הרע, כי כבר שלושה אנשים שמעו את זה.
אבל בסוף השיחה, אנחנו מתבאסים. אוף! שוב פספסנו.
בסופו של דבר, אם היינו נזכרים רגע אחד לפני שהעלנו את הנושא הזה לשיחה, או ממש אחרי שבן השיחה שלנו שינה נושא – היינו ישר עוצרים, אבל איכשהו הרגע הזה תמיד מתפספס לנו, אנחנו שמים לב מאוחר מידי.

אז מה עושים?

ראשית לכל, לא מתייאשים. צריך להבין שעצם העובדה שזה מציק לנו זה סימן טוב. הגמרא במסכת קידושין אומרת "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה ... נעשית לו כהיתר" כלומר בדרך כלל בפעם הראשונה שאדם עובר עבירה, זה נורא מציק לו, אבל מטבע הדברים ככל שהוא יעשה אותם שוב זה יפריע לו פחות עד שיגיע השלב שבו הוא כבר לא ישים לב שהוא עושה משהו לא בסדר. אם כן, זה שעדיין מפריע לך שאת מדברת לשון הרע – זה סימן מצוין.

הדבר השני שעושים זה בונים תוכנית. יצר הרע הוא אויב ערמומי מאוד וכדי לנצח אותו נצטרך לעבוד קשה ובצורה מסודרת.
ישנם כמה דברים שעלינו לעשות כדי להילחם במידות רעות שיצר הרע מנסה להקנות לנו.

ראשית – מודיעין, או כמו קוראים לזה בצבא: תודעת אויב, או תוד"א. אנחנו צריכם להבין: מה זה הלשון הרע הזה שאנחנו מדברים עליו? האם יש דברים שנראה לנו שהם לא לשון הרע ובעצם כן, האם יש דברים שאנחנו בטוחים שהם לשון הרע ובעצם הם בכלל לא כאלה? על מנת לענות על השאלות האלה כתב החפץ חיים ספר שנקרא "שמירת הלשון". אמנם השפה של הספר יכולה לפעמים להיות קצת קשה והדינים לא תמיד נראים לגמרי רלבנטיים אבל היום יש קיצורים ועיבודים לספר וכל אחד יכול למצוא את הלכות וללמוד אותם.

תודעת האויב נותנת לנו יתרון נוסף, אנחנו חושבים על האויב הרבה יותר. וככל שנהיה יותר מודעים ללשון הרע, ככה יהיה לנו יותר קל להימנע ממנו.

השלב השני הוא - התקפה! אנחנו לא משאירים את המידות שלנו ליד המקרה – אנחנו מחפשים דרך לתקן אותם. את החלק הזה הוכחת שאת כבר מכירה. זה מהותם של הקבלות שסיפרת עליהם – ללמד אותנו בצורה אקטיבית לא לדבר לשון הרע. אבל כדי להצליח בהתקפות שלנו אנחנו צריכים לדעת מה היכולות שלנו.
מה זאת אומרת? נסביר בעוד דוגמא מהצבא.
לכל צבא יש חטיבה או חיל שעוסק בנ.מ. (נגד מטוסים). בנ.מ. משרתים בדרך כלל אנשים שרצו להיות טייסים אבל לא הצליחו להתקבל והחליטו שאם הם לא טסים – אז אף אחד לא יטוס! :) סתם. המטרה האמיתית של הנ.מ. היא למנוע ממטוסים של האויב לחדור לשטח המדינה ולפגוע במטרות חשובות. ולכן כל פעם שמטוס זר חוצה את הגבול ללא אישור הנ.מ מפילים אותו. אבל לפעמים חיל האוויר שלנו כן רוצים לחדור לשטח של האויב ולפגוע בו, אז איך המטוסים שלנו ימנעו מהנ.מ. של האויב? ובכן, חיילי הנ.מ. משתמשים בכלי הנקרא מכ"ם (רדאר בלע"ז) היודע לזהות כל מיני עצמים בשמים. זהו כלי יעיל מאוד ומכמי"ם טובים יכולים לזהות אפילו ציפורים שעפות. החיסרון של המכ"ם זה שהוא לא באמת "רואה" ואם יטוסו שני עצמים אחד ליד השני – הוא יחשוב שיש שם רק עצם אחד. לכן אם מטוס רוצה להימנע מהמכ"ם הוא יכול לטוס קרוב לאדמה. המכ"ם לא יראה שיש שם משהו כי הוא לא יצליח להפריד בינו לבין האדמה וכך המטוס לא יתגלה.
את המשל הזה סיפר הרב שלמה וולבה בספרו "עלי שור" שעוסק בתיקון המידות. הנמשל הוא שכאשר אנחנו רוצים להתרומם ולתקן את המידות שלנו, אנחנו צריכים להיזהר מאוד מהנ.מ. של יצר הרע שינסה להוריד אותנו למטה, בחזרה להרגלים הלא טובים. על מנת להימנע מכך אנחנו חייבים לקחת משימות שהם קרובות לקרקע, מספיק קרוב שיצר הרע לא יבין שמשנים לו את ההרגלים. ובמקרה שלנו, יתכן שלא לדבר לשון הרע במשך שבוע שלם – זה יותר מידי גבוה ומיד אנחנו חוזרים בחזרה להרגלים הישנים. במקום, נקח משימה יותר קטנה ונמוכה, אולי רק שעה באמצע היום,ובשעה הזו נחשוב פעמיים על כל מה שאנחנו מוציאים מהפה. אחרי שנעשה את זה מספר רב של פעמים, ולאט לאט נעלה את מספר השעות, נגלה שכבר קנינו את ההרגל לחשוב על מה אנחנו אומרים וכך נצליח להימנע מלשון הרע.
שימי לב גם שהמשימה איננה לא לדבר לשון הרע. כבר אמרנו שהבעיה היא לא שאנחנו רוצים לדבר לשון הרע, אלא שאנחנו לא שמים לב שאנחנו מתחילים לומר אותו. לכן נתאמן על לחשוב מה אנחנו אומרים עד שנגיע למצב שעוד לפני שיוצא לנו לשון הרע מהפה נשים לב לכך.

הדבר השלישי שכדאי לעשות וגם אותו נבין מתוך המושגים הצבאיים – הוא התחקיר. בצבא כל פעם שמתרחש איזשהו אירוע- אם זה קרב, או מעצר של מחבלים, או אפילו רק ´כמעט תאונה´, כותבים תחקיר. בתחקיר כותבים מה קרה, איך, מתי והכי חשוב – למה הוא קרה ומה ההמלצות כדי לשפר להמשך. גם אנחנו, אחרי שעשינו טעות ונכשלנו - אנחנו לא נכנסים לדיכאון. ישר אוספים את עצמינו בידיים וחושבים, מה קרה? איך יצא שפספסנו, ומה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. וגם להפך! אם הצלחנו לא לדבר, לעצור לרגע, לומר לעצמנו "כל הכבוד" ולחשוב למה הצלחנו ואיך חוזרים על זה שוב.

הנקודה האחרונה ואולי הכי חשובה היא – להאמין בכך שניתן לשנות. אנחנו חייבים להאמין שהקב"ה נטע בנו את היכולת לתקן את המידות שלנו. אם אנחנו יכולים ליצור לעצמנו הרגלים רעים, אז חייב להיות שנוכל ליצור הרגלים טובים. וכמו שאומר ר´ נחמן מברסלב "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן". אמנם הדברים אינם קלים. אני גם לא תמיד מצליח לעשות את כל הדברים האלה שאמרתי. כי למרות שזה נראה פשוט על המסך,כשמורידים את זה לקרקע המציאות – זה קשה מאוד. אבל בכל זאת – אסור לוותר!

אומרים בשם ר´ נחמן ש"יש עניין שיתהפך הכל טובה" אני לא מומחה ואני לא יודע על מה זה נאמר במקור – אבל לענייננו אפשר לפרש שהכוונה שיש עניין דווקא בשינוי. זה לא חכמה לעשות הכל כמו שצריך ישר מההתחלה. יש עניין שהכל דווקא יתהפך, יתחיל ברע, ויסיים בטוב. ואיזה חודש יותר מתאים לתהפוכות מאשר חודש אדר בו הכל הוא "נהפוכו"? אין צורך לחכות לאלול להתחיל את השינוי. דווקא עכשיו כשזה בוער בך – לכי על זה! ובעזרת ה´ גם תצליחי לתקן.
בהצלחה, ושוב תודה על ששימחת אותי!
אריאל
Arielez1@gmail.com
נ.ב.
אם לא הייתי ברור, או שלא נגעתי דווקא בנקודות שהפריעו לך או אפילו אם סתם מתחשק לך לספר לי אם התשובה עזרה לך, את יותר ממוזמנת לשלוח לי מייל ובעז"ה אשתדל להתייחס בהקדם.