לשון הרע

השאלות הן שאלות מצויינות ומה שעומד מאחוריהן היא השאלה - האם לשון הרע זה גם משהו סובייקטיבי? ע"פ החפץ חיים כן הוא. הרי שאף על פי שלמי שאני הולך לספר עליו - לא אכפת כלל שאספר זאת עליו והוא לא רואה בכך כל דבר רע, אם אני חושב שזה רע - יהיה אסור לי לספר. לשון הרע הוא לא רק בעייתי מבחינת המסופר, אלא גם ובעיקר מבחינת המספר.
גנות אובייקטיבית – קודם כל, ברצוני רק להעיר שיש דברים שברור שבאופן אובייקטיבי ומוחלט הם דברים רעים. במקרה כזה גם אם מי שאספר עליו לא חושב שזה רע - ודאי שזה רע ואסור לי לספר. כך למשל הדבר אם מישהו עושה עבירות ולו לא אכפת, והוא לא חושב שזה רע- אסור לספר על העבירות שהוא עושה.
גם גנות סוביקטיבית – אך, מה אם חברי מתלבש באופן מסויים שאני אינני אוהב (אך הוא כנראה אוהב אם הוא מתלבש כך). האם מותר לי לספר לכולם שכך הוא מתלבש? סביר שלא, כיוון שמתוך אופן דיבורי ודאי יישמע שאני לא חושב שזה לבוש יפה, ואם כן נמצאתי גורם לו בושה מסויימת. ואם כן - גם לשון הרע סובייקטיבית אסורה (ולכן למשל אסור לומר על מורה - "אותי הוא משעמם" למרות שרק אמרתי מה אני מרגיש. כיוון שמתוך כך נגרמת לו בושה).
כשהחבר מרשה - מה קורה אם החבר ממש בפירוש מרשה לדבר עליו (וצריך להיות משוכנע שאכן מרשה), או מספר לכל כך הרבה אנשים כך שברור שלא אכפת לו שכולם יידעו? לגבי זה, אם הנזק שיכול להגרם לו הוא נזק ממוני - אזי על הממון שלו הוא בודאי מוחל ואין בעיה לספר גם. אך אם הנזק שיכול להגרם לו אם אספר עליו הוא נזק לתדמיתו (למשל לספר על מידותיו) אזי:
יש כאלה שמתירים, כי גם על זה הוא יכול למחול ואם הוא מספר לכולם כנראה שמחל.
ויש האוסרים או כי אין הוא יכול למחול על צלם אלוקים שבו. או כי גם אם הוא מוחל - עצם השמעת דבר גנות מהפה שלי - זו בעיה.
לסיום יש גם בעיה עם לשה"ר על אדם שכנראה לא מדקדק.
אני ממליץ לעיין בספר "חפץ חיים הדף היומי". זה ספר שערך בלשון בהירה ומובנת את ספרו של החפץ חיים, ואף חילק את הלימוד לימים. בדפי הלימוד הראשונים שם הוא עוסק בכל השאלות הנ"ל.
בברכת "מי האיש החפץ חיים...",
ניר , צוות ישיבת הר עציון