לשון הרע בתנ''ך והתיחסות לחטאי האבות

אבי היקר שלום וברכה.
ראשית בתורה אין הרבה מאוד לשון הרע כפי שכתבת, אלא יש כמה סיפורים בגנותם של אבותינו ורבותינו. שאלתך נוגעת לכמה יסודות אמונה ואקווה שאצליח לתמצת אותם במכתב קצר זה.
ראשית יש לדעת כי מטרת התורה היא לא למסור לנו עובדות יבשות ומחקרים היסטוריים וארכיאולוגים, שאם זה כך התורה ח"ו פספסה את מטרתה, שכן חסרים לנו הרבה פרטים וגם לא תמיד יש שם סדר כרונולוגי. אלא מטרת התורה היא להורות לנו את החיים, תורה מלשון הוראה, להדריך אותנו איך להיות אנשים טובים וישרים, ולכן כל דבר שאנו קוראים בתורה צריך לשאול "מה למדתי מזה" “איך זה הופך אותי לאדם טוב יותר", במיוחד בספר בראשית שנקרא ספר הישר שיש בו הרבה משלים ורמזים איך להתנהג בדרך ארץ – עיין ברש"י שכותב הרבה מקומות, לדוגמא בבריאת האדם לומדים שצריך להתייעץ עם אנשים לפני שעושים דבר חשוב, ומכך שהתורה לא פרסמה מאיזה עץ אדם וחוה אכלו לומדים שלא לבייש אחרים ועוד הרבה.
סיכום יסוד ראשון: התורה מדריכה אותנו איך להיות ישרים ולא איך להיות ידענים.
נקודה שנייה – הדמויות הכתובות בתנ"ך אינם חברים שלנו אלא הם ענקים, אנשי קודש, ובגלל ריחוקנו מהזמן שבו הם חיו קשה לנו להבין באיזו מדרגה רוחנית הם היו, יש לגשת בחרדת קודש כשבאים לדבר עליהם, אחרת זה לא מדעי. מדע אמיתי בודק דבר על פי הכלים הנכונים. אי אפשר לספור מים, אלא לשקול אותם במשקל או למדוד בנפח. כך היחס לאבות צריך להיות בהערצה ויראה, להבין שהם היו גדולים, ורק מתוך כך לשאול עליהם שאלות, ככל שאדם יותר מתמלא בתורה שבעל פה ומדברי הראשונים, איזו יראה הייתה להם מאנשי התנ"ך כך גם הוא מתמלא יראה כלפיהם. מי שמכיר רבנים גדולים בימינו ושומע את תורתם יכול להבין במקצת את הרעיון הזה, שיש אנשים שחיים באטמוספירות אחרות משלנו. אם אדם לא לומד תנ"ך בגישה הזו הוא באמת לא לומד תורה, אלא משליך על האבות את הפסיכולוגיה שלו, ובעצם אין כאן תורה מן השמיים שמלמדת אותנו, אלא האדם נשאר עם הדמיונות והרגשות שלו ולא נפתח אל משהו נשגב ממנו.
סיכום יסוד שני: האבות ושאר האנשים בתנ"ך היו ענקים רוחניים. בלי נבואה בימינו קשה לנו להבין נקודה זו אך עם פגישה עם רבנים גדולים והתמלאות מהתורה שבעל פה ניתן להבין זאת במקצת.
נקודה שלישית – התורה לא באה לספר לנו סיפורי רכילות אלא היא החיים שלנו, כשהיא מדברת על האבות היא מספרת לנו מי אנחנו, מה הכוחות שלנו ומה החולשות שלנו, כדי שנתגבר עליהם, היא תמיד רלוונטית ואף פעם לא מתיישנת, אין חדש תחת השמש, אך מעל השמש יש תמיד חדש. היא מודיעה לנו מה זה עם ישראל ומה זה ארץ ישראל, מיהו יהודי ומה תפקידי בעולם, כל סדר החיים שלנו כתוב שם, הם חיינו ואורך ימינו ולכן בהם נהגה יומם ולילה. לכל שאלות החיים שלנו יש את הפתרון בתורה.
סיכום יסוד שלישי: התורה היא תורת חיים, היא שייכת לנו והסיפורים שכתובים שם מלמדים אותנו על עצמנו, לכן היא תמיד אקטואלית.
עכשיו ננסה לענות על השאלה, מדוע התורה פרסמה את חטאם של האבות, מה אנו לומדים מכך, ומדוע חז"ל כתבו שהם לא חטאו, אם כך, מדוע נכתב בתורה שחטאו?!
שאלה זו מתבארת בדברי הרב קוק בעין איה, הפירוש שלו על אגדות חז"ל על הגמרא שכותבת "כל האומר.. אינו אלא טועה" (שבת נה:).
הרב מסביר שם, שכדי שסיפורי התורה יפעלו עלינו ויישרו אותנו הם צריכים לזעזע אותנו, כמו מחנך שאומר דבר בצורה חריפה כדי שהתלמידים יזהרו מלעשות דברים חמורים. לכן מצד האמת ראובן לא שכב עם בלהה, פלגש אביו, אלא בלבל את יצועי אביו, הכניס את מיטת בלהה לאוהל לאה, לאחר שרחל נפטרה. אך אם התורה הייתה כותבת לנו שהוא בלבל את יצועי אביו לא היינו מבינים מה החומרה בדבר ולא היינו מזדעזעים, ממילא התורה לא הייתה עושה את תפקידה ולא מחנכת אותנו. אך בכך שהתורה כתבה שהוא שכב עם בלהה אנחנו מזדעזעים, ומבינים שראובן עשה פה משהו נורא, שהתערב בסידור המשפחה, לא כפי שקבע יעקב. ולסידור זה יש השפעה לדורות, שהרי מיעקב ומשפחתו הוקמה האומה הישראלית, וכל בלבול קטן עתיד לפגוע באומה כולה. כמו שתיל קטן שגדל עקום – אחרי כמה שנים הוא עקום לגמרי. אין זה שקר, ח"ו, כמו שהתורה אומרת "עין תחת עין", ואין כוונתה שצריך להוציא את עינו של מי שפגע בך, כל המפרשים מסבירים שהכוונה לממון, אלא התורה באה להסביר את חומרת הדבר, שהיה ראוי שיוציאו לך את העין.
לאחר שנטמע באומה המעשה החמור של ראובן וזעזע אותנו, באים חז"ל ומסבירים מה באמת קרה, שבלבל את יצועי אביו, ועכשיו אפשר להכיל את המורכבות – מצד אחד הזעזוע נשאר וההבנה שהיה כאן משהו חמור, מצד שני ההבנה שראובן צדיק ולא עשה פה מעשה בהמי. לכן לאחר שנכתב בתורה "וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל", מיד כתוב "ויהיו בני יעקב שנים עשר" ורש"י שם כותב בשם חז"ל:”ללמדנו שכולם שוין וכולם צדיקים, שלא חטא ראובן".
מכאן אנו למדים את היסוד הרביעי – תורת ה' תמימה משיבת נפש, יש ללמוד את התורה בכל תמימותה, בכל שלמותה, רק אז היא משיבה את הנפש, יש ללמוד תורה שבכתב מחוברת עם התורה שבעל פה, חז"ל הם העיניים שמלמדים אותנו איך ללמוד תורה בצורה נכונה וישרה. אם לא לומדים את התורה כך אז היא קרעים קרעים ומבלבלת את האדם. כך גם יש להבין את חטאם של דוד ושלמה וכו', ללמוד את דברי חז"ל, הרי כתוב שהרואה את דוד בחלום יצפה לחסידות, שהרי דוד היה חסיד גדול "שמרה נפשי כי חסיד אני", ואיך אפשר ליחס לו מעשה כזה?! חשוב על רב חשוב שאתה מכיר, האם יעלה על דעתך שהוא יעשה דבר כזה, הרי פחות שפחותים לא יעשה זאת, קל וחומר שענק שבענקים לא יעשה זאת. וכך גם לגבי ראובן, הרי עם ישראל עומד בהר עיבל ואומר "ארור שוכב עם אשת אביו", ואיך ראובן, משבטי ישראל, השורש שלנו, יעשה מעשה נבזה כזה?!
ומתוך הנאמר כאן, ברור שאין כאן לשון הרע ורכילות עיתונאית, אלא זהו לתועלת, ללמד אותנו איך פגיעה ביסודות של עם ישראל עלולה לפגוע בעם לדורות.
לא הארכתי כאן בהשלכה של מעשהו של ראובן לדורות משום שהמכתב היה מתארך לספר, אם תרצה לעיין בנושא אתה יכול לראות שם את דברי הרב קוק, וכן הדבר מתבאר באריכות בספרו של הרב צבי טאו "לאמונת עתנו" חלק ו'. וכדי להבין מי היו האבות אני ממליץ ללמוד את הספר “נסיכי אדם”, לרב שלמה אבינר.
בברכה איתי