שאלה
לכבוד הרב, שלום וברכה.
קודם כל אני רוצה לציין שאני אסיר תודה לכם הרבנים, ולכל מי שמקדיש מזמנו למטרות האתר החשוב הזה. ראיתי שרבים מודים לכם, וגם לי חשוב להדגיש ולהזכיר כמה אתם תורמים ומשפיעים לטובה על חיים של רבים. יישר כוחכם, ובעז"ה תמשיכו עוד שנים רבות בתמיכה הנפלאה הזאת.
ולשאלתי:
כיום אני לומד במכינה קדם צבאית ואני מאושר שכך. למדתי בתיכון דתי, אך מעולם לא הרגשתי קרוב לדת ולה' כמו בתקופה הנוכחית. עם זאת, בכל פעם שאני חוזר הביתה אני מתמודד עם מציאות שונה ומתאגרת מאוד. ביתנו הוא דתי, אך בפועל לא קיימת אווירת שבת כמו שהייתי רוצה. אני הגבר היחיד במשפחה ושאר בנות הבית לא ששות לחיות תחת כל האיסורים והטקסים הדתיים (קידוש, שעון שבת ועוד) ששבת כוללת. ולא רק בשבת, כעת בחנוכה אני מוצא את עצמי מנסה לשכנע אותן להשתתף בהדלקת נרות יחד כמשפחה.
הדוגמאות האלו ויש עוד, גורמות לי להבין שאני מתחיל להיות כבר באחריות עצמי. אין מי שידאג לי לאורח חיים דתי חוץ ממני. אז נכון, עכשיו אני בשנה נפלאה עם מסגרת טובה וחברה תומכת, אבל מה יהיה בצבא? ואחריו? קשה לי מאוד מאוד לדמיין את עצמי נשוי, מקים בבית שומר תורה ומצוות כי מעולם לא חייתי בבית כזה. לפעמים אני מאבד כל אמונה בעצמי ובסיכוי שלי להגיע למדרגות אמוניות גבוהות כי אני מרגיש כל כך כל כך למטה.
סליחה על האורך הגלותי, יש לי הרבה על הלב.
תודה על התמיכה.
המשך חג חנוכה שמח וחודש טוב.
תשובה
שלום וטוב.
יישר כוחך על ההתקדמות הנפלאה בעבודת ה'.
זהו אכן מצב לא נעים, כאשר יש פער מבחינה דתית בינך לבין בני ביתך. חשוב שתנסה לצמצם את המתח ככל האפשר, ולמשל - אל תגער באחיותיך באופן שעלול לעורר בהן התנגדות. לך בדרכך, ובע"ה הן תימשכנה אל התנהגותך החיובית. ויש דוגמאות רבות לכך.
אל תירא ואל תיחת. רבים מאוד מאוד באו מבתים רופפים מעט מבחינה דתית, ובעצמם הקימו בתים שומרי תורה ומצוות לתפארה. אני מכיר אנשים רבים כאלו - מאברהם אבינו והלאה.
אשמח לשמוע ממך בהמשך.