שאלה
שלום כבוד הרב,
יכול מאוד להיות ששאלתי תהייה מוזרה בעיניך.
אני מניחה ששאלה זו אינה נשאלת לרוב והיא בוודאי מורכבת.
אני יודעת שהיא תהייה ארוכה. ואני מתנצלת.
יש בי תהיות שעוברות בראשי שנים, מחשבות שנשארות ללא מענה
בעיקר בגלל מחסור בשיח רבני. אבל היום אני רוצה לנסות.
אני רוצה לספר לך על עצמי-
שמי **. נולדתי וגדלתי בבית דתי וליברלי מאוד. בת בין *- בנות.
תמיד חינכו אותי לדת מאהבה ולרגע אחד לא מיראה.
דת ממקום אמיתי של אמונה שלמה.
הקשר שלי עם אלוהים מדהים, כבוד הרב.
האהבה שלי אליו עצומה, האמונה שלי גדולה יותר מכל דבר אחר.
אני תמיד קוראת לו אבא, לא אלוהים, כשאני מדברת עליו עם חברים.
אתה כבר בוודאי שם לב, הקשר שלנו אחר.
אני מדברת אליו בכל דקה פנויה. אם זה בדרך לאוטובוס, בדרך לחברה.
בנסיעה. בהליכה. לפני השינה. במחשבה. הוא תמיד שם.
והוא תמיד אבא. לגמרי אבא. וגם המילים נאמרות בדיוק כמו שנאמרות לאבא.
גם אם זה "חכה שנייה", או.. "נוו, אז מה אתה אומר?" במילים הכי פשוטות וכנות.
אבא גם כמעט תמיד עונה לי, כל תפילה שלי אליו מתקבלת.
זה מדהים, אני היום בוכה ומחר מקבלת תשובות.
שחור על גבי לבן, אפילו אין מקום לטעות!
אבל הדת שלי, כבוד הרב. היא קצת פחותה יותר.
אני הולכת עם מכנסיים. ואני מרשה לעצמי פה ושם לפשל.
הבעיה היא, ואני עדיין לא יודעת אם להגדיר כבעיה,
שבפנים, עמוק בלב. אני מרגישה שזה בסדר לגמרי.
בגיל 14 התוודאתי לאהבתי לנשים ובגיל 16 יצאתי מהארון.
זו לא עוד שאלה אם מותר או אסור. כבר התוודאתי לתוך זה.
שנים של כאב וייסורים ובכי מלא רק שיאהב אותי.
היום אני יודעת שאלוהים אוהב אותי. והמשפחה אוהבת אותי.
וכל הסביבה תומכת ומחבקת. אל תגיד לי להשתנות,
כי אני לא רוצה. לא לשם כך אני פה. קיבלתי את עצמי וכך גם הורי ומשפחתי.
אבל משהו שם, אמונתית, שואל לי.
בתחילה כשהתוודאתי לעצמי היה לי קשה נורא לפנות אליו, לאבא.
זה פשוט נראה לי טיפשי לשאול או לתהות בדבר שאוסר עליו.
אבל היום, זה בדברים הקטנים.
אני רוצה בחורה- אני אפנה אליו.
מתקדם טוב, מתקדם רע- הוא שותף להכל.
אני רוצה עצה באיך לנהוג או מה לומר לה ואני מדברת אליו.
הוא אבא והוא החבר הכי טוב כבוד הרב. ואני מקבלת תשובות.
בדר"כ זה גם תשובות שליליות אבל הוא גם תמיד מסביר לי למה לא.
יש לי תהיות שלפעמים עוברות בראש.
אח
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
קראתי מספר פעמים את דברייך כדי להבין אותם וכדי להאזין היטב לניגון שבהם.
אלהיך אלהי שקר הוא, ולא אלהי ישראל. אלהי ישראל הוא אש אוכלה, לא יראהו האדם וחי. מידת הדין בו בשווה עם מידת החסד. אלהי ישראל מופיע בגבולות ובריחוק בד בבד עם הופעתו כאב, ואנו עבדי ואמהות ד' ולא רק בניו ובנותיו.
בראת לך אלהים אחרים שיחזיק את ידייך ויתיר לך איסורים, כך חייך יהיו סוגה בשושנים ואת תוכלי להכנע לתאווה שבך, למעשי ארץ מצריים הרעים שד' אסר עלינו בתורתו, כמבואר ברמב"ם.
אלהיך הוא אחד הפיקציות השכיחות באיזורנו ובדורנו, דור האהבה והחסד ללא גבול. את מידת הדין שכחנו, את ביסוס הגבולות האלהיים והכפיפות להלכה.
אור ללא כלי הוא אור של הרס ותוהו. אהבה ודמות אב אלהית ללא גבולות הלכתיים וללא כלי עבודה מעשיים להכלת החסד האלהי, היא אהבה של עבודה זרה, שכן 'אלהיהם של ישראל שונא זימה הוא'.
לא מברכים אשר יצר במקום שעניינו הוא מעשי ארץ מצריים הרעים. ברכה בכזה מקום היא חיזוק הפיקציה והאלילות.
בעלי המוסר הדתי המודרני אולי יאמרו לך להמשיך לפגוש את אלהים כאב, להגדיר מחדש מהו מוסר אלהי אינדוודואלי ולא להכניע את עצמך עד עפר אל מול ההלכה. אך אל תפני לטשטושים הללו. ללא גבורה וללא פחד מאלהים חיים וללא חרדת הדין לא תכירי את אלהים אלא תמשיכי לדמיין.
אלהים לא עונה לך, הדמיון שלך עונה לך. 'הכל בסדר תמיד' זהו השקר היותר גדול. החיים הם תערובת טוב ורע, ומאבק של בירור אמוני והלכתי. אם את חשה שתמיד טוב ושמח, סימן שאין לך מושג מהו טוב הנקנה בעמל ובהתגברות על היצר.
'אלהים עונה בשחור לבן' הוא הצורך הנפשי שלך ולא האמת.
כדי לצאת מהבילבול בו את נמצאת, עלייך להפוך את חייך מהיסוד לחיי איזון בין אהבה ליראה, בין אמונה להלכה מחייבת. לימדי את הספר מסילת ישרים מתחילתו ועד מידת הפרישות שוב ושוב, ואל תוותרי לקטנות שלך אל 'תרשי לעצמך פה ושם לפשל' כדברייך. היי אדם חי, כואב ועמל ולא דמיון רוחני פיקטיבי.
אמנם אמר רבא בברכות סג' שאפילו לדבר עבירה יש בחינת 'בכל דרכיך דעהו', ולפנות אל ד', וכן אמר רב פפא גנב אפילו על פתח הבית שנכנס לגנוב מתפלל לד'. אך זה לא בא להצדיק ולא בא לומר שכך ראוי חלילה אלא לומר שאפילו בתהום הגדולה של החטא, יש ניצוץ בישראל לפנות לד'. ולכן טוב שאת ביחס כלשהו עם ד', אך עלייך לזכור שאת רחוקה ממנו ומדרך מצוותיו והדמות שאת מדמיינת אינו אלהי אמת אלא אלוה זר וחיצוני.
חיזקי ואימצי, עשי מהפך ובשרי לנו בשורות טובות.
כל טוב