למה לקיים מצוות?

בס"ד

שלום וברכה,

טוב מאד שאת שואלת את השאלה כמה וכמה פעמים.
לפעמים אי ההסכמה, או חוסר ההבנה נובעים מאותו המקום. במישור השכלי מבינים היטב- אך הנפש צריכה לעכל את הדברים. תהליך העיכול הזה יכול לקחת קצת זמן, ואם לך ולנו יש את הסבלנות, יחד עם לימוד משותף- תהליך העיכול הזה יוכל להיות אפילו טעים וערב לחיך. :)

כיוון שלא צירפת את התשובות הקודמות שנענו לך, אינני יודע אם אני חוזר על הדברים שכבר נאמרו לך או לא, אבל מן הסתם ניחוח חדש וגוון אחר יהיה בהם.
ולתהליך העיכול זה תמיד טוב. אז בואי ניגש לברר יחד את הדברים.

את הגוף שלנו אנחנו מכירים היטב. הוא עוזר לנו לזכור אותו ולהכיר אותו מדי פעם.
כשהוא רעב- הוא מודיע לנו את זה. לפעמים אפילו בקול רם מדי. כשאנחנו מוכרחים להתפנות, יש גבול לכמה זמן נוכל לסרב לו, ואם אנחנו מתקרבים למקום חם מדי, הקולטנים שלו יצלצלו באזהרה ונברח משם מהר מהר.

הצרכים של הגוף הם כה בסיסיים. אי אפשר אפילו דקות מועטות ללא חמצן. בלי מים נוכל להסתדר קצת יותר זמן, אבל בשלב מסויים זה מעצבן מאד, ושוב- כשרעבים זה גם לא נעים. הגוף יודע לדרוש את שלו. כבר מאז הלידה שלנו אנחנו יודעים לחפש את המזון שיבריא את הגוף, ואת שאר הצרכים והמשאבים להם אנו זקוקים.

כל זה טוב ויפה. אנחנו זקוקים לאוויר, למזון, לכושר וכו' כדי לחזק את הגוף.
אבל מה את אומרת. האם לא שכחנו משהו ?
כל זה מחזק את הגוף.
אבל אנחנו לא רק גוף. יש בנו גם נשמה. אנחנו גם נשמה גדולה מאד. מי מזין אותה, ומה מחזק אותה?

על כך מביאים המהר"ל (תפארת ישראל) והרמח"ל (מסילת ישרים) מדרש חז"ל-
"גם הנפש לא תמלא- משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכים, אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך. כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה, למה? שהיא מן העליונים".

כל הדברים שאנו עושים כדי לחזק את הגוף אינם מועילים לנשמה. היא זקוקה למזון אחר. מזון רוחני.
אבל אנחנו הרי נמצאים בעולם גשמי?
לכן נתן לנו הקב"ה את התורה ואת קיום המצוות.
בתור מזון מבריא לנשמה. מעשים כאלה שהם לא טובים לגוף בלבד, אלא הם מעשים אלוקיים, מצוות ד'. "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" כי המצוות מחיות את האדם.

זהו אמנם דבר שאפשר וצריך להרחיב בו הרבה, אך כפי שאמרתי קודם- חשוב לעכל זאת.
זו תפיסה שאנחנו לא רגילים אליה, וכמעט אף אחד לא חי אותה כיום בעידן המודרני. לכן אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב- עלינו לזכור זאת תמיד ולהשתדל כמה שיותר לחיות על פי זה.
לזכור שלא הגוף הוא מה שחשוב, אלא הוא כלי להופעת הנשמה הגדולה שנתן בנו הקב"ה.


נקודה נוספת על גבי זה אומר הרב קוק באגרת שא.
חשבי רגע שיכולת עכשיו ללכת לבית חולים, ואת לבד היית מצליחה לעזור לחולים להתאושש.
לילד שעבר תאונה- להתחיל ללכת. לחולה הסרטן- להתגבר על מחלתו. לזקנה עם האלטצהיימר היית מוצאת תרופה שתעזור לה לזכור את כל הנכדים. כך לכל חולה וחולה.
האם לא היית עושה זאת? היית רצה לשם ומטפלת ועוזרת לכל מי שרק יכולת. לו רק הייתה לך היכולת.

כולנו רוצים לגמול חסד ולעזור לאנשים להבריא.

אם היינו יודעים כמה אנחנו גומלים חסד עם כל ישראל ועם כל העולם בכך שאנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות- היינו עושים זאת בכזה חשק והתלהבות, ובכזו שמחה וגבורה!

כמו שאמרנו שהמצוות הם המזון לנפש, הם האוויר לנשמה שלנו- כיוון שאנחנו חלק מגוף אחד שלם, מתוך כל עם ישראל- בזה שאני הקטן מקיים מצווה- אני מבריא בזה את כל עם ישראל.
גם את השכן שלי שלא הולך לבית הכנסת ורק כיפת שמים לראשו.
כשאת מקיימת מצוות, ועוד יותר- אם את עושה זאת בשמחה- את בונה לא רק את עצמך, אלא גם את כל שאר חלקי הגוף שלנו, כי אנחנו גוויה אחת שלמה.
את זו שלועסת את המזון ומפרקת אותו, ועל ידך הוא מגיע אל כל חלקי הגוף.

את עושה חסד עם כל ישראל.
כי יש כאלה שעדיין קצת חולים וחלשים, ולא יכולים לעשות זאת בעצמם.
הם כבולים.

אז אם את יכולה לעשות כזה חסד, עם כל כך הרבה אנשים.. האם אפשר לוותר על כך ?

נעשה ונשמע,
ובע"ה נעשה ונצליח.

אם תרצי להמשיך ולברר- תוכלי בשמחה לעשות זאת איתנו, בבירור משותף.

ניר
nirka10@gmail.com