למה להתפלל אם אנחנו לא מבינים?

שלום כרמל,
השאלה שלך מאוד עקרונית לא רק לעניין שאותו את מעלה, אלא בעצם לכל עבודת ה´ שלנו - הרי אם נסתכל על העולם כולו כנפעל מרצון ה´, מה יש לנו לתקן? ובשביל מה אנחנו מתאמצים עבור מטרות מסוימות? לשיטה זו העולם הוא טוב כמו שהוא, ואם אנחנו רוצים לתקן, זו כביכול הרמת יד נגד רצון ה´ (דרך אגב, זה אחד הטיעונים המרכזיים של המתנגדים לציונות).

לעומת הסתכלות כזאת, אנחנו רואים את העולם אחרת. העולם בוודאי מתקדם לטוב, וודאי שכל מה שה´ עושה, הוא לטובה. ואולם, חשוב להבחין בין אמירה "שהכל לטובה", לבין אמירה "שהכל טוב". כי העולם הזה, כמו שהוא, הוא לא תמיד טוב. יש הרבה לתקן, כל יום אנחנו אנחנו מתפללים בעלינו לשבח "לתקן עולם במלכות ש-די". מה שנכון, הוא להגיד ש"הכל לטובה" - לעולם הזה יש פוטנציאל להיות טוב, והפוטנציאל הזה מחכה לנו לבוא ולממש אותו.

אם ניקח את העקרון הזה, נוכל להבין גם את הסיטואציה הלא פשוטה שאת מתארת עם הילד החולה בישוב, והשאלות שמתעוררות בעקבות מצבו.

צריך להבחין בין הסתכלות מנקודת מבט אנושית, שלנו, לבין נקודת מבט כללית ונצחית, שבה כמובן הכל לטובה. מנקודת מבט כללית שכזאת, מסתכלים מלמעלה ורואים איך כל המציאות ארוגה מאירועים כאלה ואחרים, טובים ורעים, ואיך כל אחד מהם תורם את חלקו ומתברר שהוסיף טוב. אלא שאותו טוב הוא גם (ואולי בעיקר) תוצאה של המאמצים שעשינו בשביל לתקן את מה שדרוש תיקון, תוצאה של התפילות שלנו, שגם כאשר הן לא מתקבלות בצורה בה היינו רוצים שיתקבלו, הן עדיין עושות את פעולותם בצורה נעלמת מעינינו, ותוצאה של כוחות הנפש שגילינו בנסיון להפיק את המיטב מהמציאות בה אנו נמצאים.

זו גם התשובה לקושי שהעלית, בנוגע לתיקון שאולי השלים אדם שנפטר בגיל צעיר, ולקושי להתחבר לתפילות על החיים בעולם הזה.
אנחנו לא עובדים את ה´ בעולם הבא, לא יודעים את הסודות של תיקונים כאלה ואחרים, וגם לא מתערבים בהחלטות של ה´ לגבינו ולגבי הקרובים לנו.אנחנו לא יודעים מדוע מגיעות גזירות כאלה או אחרות, ולא יודעים מה החישובים של ה´ בבואו לקצוב חיים לכל אחד מאיתנו. לכן, אולי טבעי היה שנקבל בהכנעה ואהבה ייסורים וקשיים מתוך הבנה שה´ רוצה שנעבור אותם. בגישה הזאת בודאי שיש משהו נכון - בענווה שהיא נותנת לנו ובאמונה שמתגלה בה. אבל היא עשויה להיות בעייתית, ולגרום לנו לחוסר פעילות ופסיביות בנוגע למה שאנחנו כן עושים.

חשוב לזכור שאנחנו חיים בעולם הזה לכתחילה, והרצונות שלנו בשורשם מכוונים כולם לטוב - גם הרצון לחיים שלנו ושל אחרים. כל זמן שאנחנו והקרובים אלינו נמצאים בעולם הזה - מבחינתנו, זה המקום בו צריך להיות וזה המקום בו צריך לשאוף להשאר. אנחנו לא נתבעים לאמץ נקודת מבט אלוקית על המציאות, בגלל העובדה הפשוטה שאנחנו לא אלוקים. מה שכן, כאשר עשינו את שיכולנו, בחרנו בטוב, ובכל זאת קורים דברים בצורה שונה מאיך שהיינו רוצים שיקרו, אנחנו צריכים להתמלא ענווה אל מול ה´ ולדעת שגם זה [לטובה.] לא בטוח שטוב, אבל בטוח לטובה.
אף אחד עם לב אנושי לא יכול להסתכל על ייסורים של ילד קטן ולהגיד שיש כאן משהו טוב. זה איום, זה גזירה קשה וכואבת ובע"ה ה´ ישלח לו רפואה שלמה. אבל כאשר אנחנו נזכרים במגבלות שלנו, אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים הכל, ונתבעים לפעול רק על פי מה שאנחנו יודעים. ומה שאנחנו יודעים, זה [שתמיד צריך לבחור בחיים.] כל זמן שאנחנו כאן, זה המקום בו אנחנו צריכים להיות, זה המקום בו יש לנו מה לתקן. אם יתברר שהתיקון יסתיים מוקדם מהרגיל - זה כבר לא העסק שלנו. אבל זה דבר שלעולם לא נדע מראש, אלא רק בדיעבד, אחרי שהמציאות התבררה, וכל זמן שאנחנו ניצבים בפני הקושי - הבחירה שלנו נגזרת מהציווי "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט - בכלל כדאי לך לקרוא את כל אותו פרק, הוא עוסק בנושא שאותו העלית).

אם כן, במבט האנושי שלנו אין לנו ברירה אלא להסתכל על גזירה שממעטת את החיים, כגזירה רעה שיש להתפלל לביטולה. הבחירה בחיים היא כללית, לא רק לחיים הפרטיים שלנו. זה לא מונע מאיתנו להאמין, שכאשר ה´ מחליט אחרת - זה לטובה. על זה אומרת הגמרא (ברכות ס ע"ב) "כל מן דעביד רחמנא - לטב עביד" (כל מה שעושה ה´, עושה לטובה). בתוך האמירה הזאת אפשר להבין שזה לא בהכרח טוב עכשיו, ובטח לא תמיד נראה לנו טוב, אבל זה כן [לטובה.] והטובה היא מה שה´ עושה, וזה לא תמיד מה שאנחנו מבינים.

מקווה שעזרתי, אם צריך הבהרות את מוזמנת להגיב כאן או במייל (yoavsb@gmail.com).

שנתבשר בשורות טובות, שתהיה רפואה שלמה לאותו ילד מהישוב, ושנזכה לראות בעינינו את הטוב, ולזכור שהמציאות כולה מוארת באור ה´, גם כאשר יש צללים.

רק טוב,
יואב.