למה כל הזמן גמרא?

שלום שי.

כמות ומידת לימוד העיון זו נקודה שגם אני התלבטתי ומתלבט בה הרבה, אנסה קצת לשתף אותך במחשבות שלי.
רובד ראשוני :
לימוד בעיון הוא לפחות לכאורה אמיתי יותר. אתה לא רק מדקלם את חיצוניות הדברים אלא גם מנסה להבין אותם "באמת", מה השורש והנסיבות המדויקים של כל דין. הדבר הוא באמת מהותי – לעיתים נדמה לנו שדי ללמוד את אוסף ההוראות למעשה בכל הדינים ובכך נוכל לקיים את התורה "כמו שצריך" – כאילו בעצם לא צריך רב אלא ניתן להוציא מספרים - השלחן ערוך או הרמב´ם וכו´ את כל ההדרכות למעשה של החיים. תפיסה זו יסודה בטעות. כל הוראה למעשה נובעת מתוך הקשר של סיבות, מציאות, האישיות הספציפית שמעורבת וכו´. רב אמיתי שמכיר את עומק הסברות בעיון ויותר מזה – שחי גם את רוח התורה – ידע בכל מקרה ומקרה איך התורה מתממשת (כך שלעיתים על אותה שאלה יתקבלו שתי תשובות שונות). היסוד שמאפשר את הקישור העמוק הזה לתורה הוא לימוד העיון. גם מצד הבנת סברות התורה וגם מצד ההתקשרות אליהם. ללימוד של הסברות יש בהרבה מקרים כח יותר חזק לחבר את הלומד אל תוכן לימודו – הוא לא רק לומד בע´פ רשימות של דינים – אלא הוא כבר מזדהה איתם ועם התכנים שמאחוריהם.
העיון מאפשר להבין טוב יותר את המחלוקות – מדוע כל רב אמר מה שהוא אמר, ולמה הוא חידש את מה שחידש.
העיון גם נותן תוקף ללומד לעמוד ולהתעקש על אופן הבנתו הוא. תחשוב על זה – אם אתה באופן גלמי ראשוני היית מבין סוגיא מסוימת בדרך אחת. אח´כ היה מתברר לך שאיזה גדול תורה הבין אחרת. רק ע´י שתפתח ותברר את נקודות היסוד שגרמו לך להבין כמו שהבנת – רק אז יהיה לך כח, עמדה פנימית להתעקש על עמדתך (אם עדיין תחשוב שהיא נכונה).

מבט עומק יותר. מקובלנו ממקורות קודש שלימוד התורה פועל בעולם. הוא משנה קודם כל את הלומד ואח´כ גם סביבתו, עמו וכל העולם. התפיסה הערכית והרוחנית שלנו היא היוצרת לנו את תמונת המציאות (לפיה אנו מסננים, מעבדים ויוצרים את תמונת עולמנו) וממילא מהאדם היא מקרינה גם בפועל על המציאות.
ככל שאתה יורד לעומק יותר גודל בלימוד שלך אתה פועל, משנה ומחדש ברובד יותר כולל של המציאות – וזה משמעותי כי שינוי בנקודה כוללת מהוה "רעידת אדמה" הגוזרת שינויים אדירים בכל הרבדים שמתפרטים ממנה. שינוי קטן בתפיסה שלך מה זה "טוב" אח´כ יתן נגזרות בכל ארחות חייך. לפחות בחלק מהעיון הלומד מנסה לחתור ולהגיע למושגים היסודיים שמהם נגזרים הדינים, לרובד יותר עמוק וכולל וממילא הוא פועל באופן יותר עמוק בעולם.

נקודה אחרונה קצת יותר פשוטה - לימוד העיון חושף אותך לעומק ולאין סופיות של התורה. בלימוד בקיאות אתה עלול לצאת מסוגיא מתוך תחושה שפחות או יותר הקפת את מכלול הענין ו"הבנת". בלימוד בעיון כל סדר רק פותח עוד ועוד שאלות ועוד ועוד נושאים – וצריך באמת זהירות שלא להבלע ולהגרר אחר אלף קצות החוט הפתוחים ולהתמקד בנקודה שאתה עוסק בה ולהגיע בה להגדרה משמעותית אך זה כן בונה קצת ענוה פנימית, מול מה אתה עומד.

לאור זה אפשר להבין שבעצם אין "סוגיות נדחות" בהקשר של העיון. כי למרות שיתכן שהנושא הוא לא רלונטי לך הלכה למעשה (סנהדרין, גיטין וכו´) – אבל המטרה בלימוד היא לחדור לעומק של שרשי וסברות התורה שהם בעצם משותפים לכל הסוגיות. ולכן יתכן שדוקא סוגיא מסוימת תהוה פתח טוב להכנס לעולם הזה למרות שאינך אפילו מחויב בה מעשית. ולכן זה גם עלול לקחת זמן, ובטח בתחילת לימוד העיון.

עד כאן לגבי חשיבות הלימוד. עם כל זה חשוב לדעת כמה דברים. בכלל לא ברור שצריך ללמוד רוב היום עיון. זה לא מתאים לכל אחד אישיותית, ובטח בתחילת הדרך זה לא פשוט. ההדרכה הפשוטה בגמרא היא "לגרוס איניש והדר לסבר" – שאדם קודם יגרוס – ילמד בהיקף גדול ואח´כ יכנס לסברות. ללימוד בבקיאות יש מעלות משלו – הרב יהושע צוקרמן פעם אמר לי שהבקיאות זו פגישה עם ה"כלל" של הסוגיא. (ואני צריך לחשוב איך זה מסתדר עם מה שכתבתי מקודם לגבי העיון). ויש לו גם שמחה משלו. יש כוללים וישיבות שבמוצהר לומדים רק כך – גמרא, רש´י, רי´ף, רא´ש ואולי גם ר´ן (אני חושב שזה היה הכיוון בישיבות בעדות המזרח). ואני לא חושב שזה בגלל חוסר יכולת או שטחיות אלא אולי אדרבה זה בגלל קישור יותר עמוק וטבעי לתורה שמאפשר ישירות לפסוק. (על דרך המשל - כך נראה לי שהנביאים היו לומדים ופוסקים – מתוך כלל דעת התורה שלהם ורק אולי בשאלות מסוימות שבאו לפתחם היו נזקקים לשקלא וטריא סברתי מדוקדק). יחד עם זאת נראה שגם מי שעיקר לימודו בבקיאות – אזי סדר עיון או תקופה מסוימת של לימוד בעיון מאד מרחיבים ומפתחים את דעתו ומשנים אח´כ גם את כל לימוד הבקיאות שלו. בקיצור כן חשוב לא להבהל מהעמל הראשוני ולחדור ללימוד העיון אך לאחר פרק זמן, אדם יכול לחוש היכן מקומו.

וכאן אני מגיע לשאלה האחרונה. עד עכשיו כתבתי מתוך הנושא של לימוד הגמרא אך באמת המידות, מחשבה ואמונה הם פרק שלם בתורה שיש לו מקום בפני עצמו – שמוזנח ואפילו לעיתים גם בישיבות שבמסורתו של הרב קוק. ההדרכה הפשוטה שקבלתי מרבותי ממסורת הרב היא שעל כל תלמיד ללמוד כל יום כשעתיים "אמונה" (לא שיעורים !!! לבד או בחברותא, שיעורים זה מעבר לכך). (באמונה אני כולל את כל הנושאים). מדוע לא עושים כךבפועל זה נושא ארוך – אך אתה יכול לראות שהחל מהנביאים כל גדולי ישראל צוחו על הנושא של הזנחת דעת ה´ ("ותופסי התורה לא ידעוני", חובות הלבבות, רמבם, רמחל, הגרא, הרב קוק ועוד ועוד). באופן פשוט זו ההדרכה הבסיסית שהייתי ממליץ לכל תלמיד כאשר יתכנו מקרים מיוחדים שתלמיד זקוק ליותר זמן של לימוד אמונה ופחות גמרא, תנך, הלכה. לימוד האמונה אמור לבנות את האישיות ששיכת אל התורה, את היראת שמים הקודמת למצוות, את הרצון אל התורה. דוקא דרך לימוד האמונה מתפתח קישור כזה לתורה שאח´כ האדם יכול לרוץ וללמוד גם בעיון יום שלם. לכן הרב צבי יהודה קוק היה מדריך מי שמגיע ללמוד תורה לפי המימרא "לעולם יקבל עליו אדם עול מלכות שמים תחילה ואח´כ עול מצוות". קודם כל אדם צריך להבין מה זה תורה, להתקשר ללב של התורה (אמונה) ורק אח´כ לגשת להתחיל להרחיב ולהעמיק את הלימודים בכיוון המצוותי המעשי.

(חשוב לומר שמצד שני יש הרבה אזהרות מללמוד רק אמונה – זה בעצם הזנחה של כל הצד המעשי של החיים שגם הוא חשוב וחלק מאיתנו – ועלול להתפתח לנקודת מבט שלא מחוברת לחיים ממש. באופן נכון אמור להתפתח מרקם חי של לב של לימודי אמונה ומסביבו גוף ובשר של לימודי גמרא והלכה. )

עד כאן לרקע שאני כבר מתנצל שיצא לי מבולבל ולא מאורגן אבל אני מקוה שהוא נתן קוים כלליים.
לענין ההתלבטות שלך. אני חושב ששלב הלימוד מתוך בחירה שמגיע אחרי התיכון הוא נקודה מאד משמעותית בבנין וביסוס האישיות שלך (מעבר לכך שהוא פשוט חויה נפלאה) ולא הייתי מציע לך לותר עליו. נשמע שיש לך צמא ללימודי אמונה ולכן הייתי מציעה לך לחפש ולמצוא את המסגרת שתענה על כך. אני מכיר יותר את המסגרות שאני קשור אליהן - במכון מאיר שבו למדתי במהלך החזרה בתשובה יש גם מסגרת של הסדר וזה מקום נהדר למי שרוצה ללמוד. המסגרת של לימודי האמונה בפרט מאד גמישה ואתה יכול לבחור ללכת לשיעורים של הרבנים שתרגיש שבונים אותך ולארגן חברותות בשאר הזמן וגם יש שם מסגרות מגוונות ללימוד גמרא ותוכל למצוא שיעור בקיאות או שיעור "עיון זריז" שיועיל לך. בזמני היה קצת חסרון שזה מקום מאד דינמי שאנשים באים והולכים, ואנשים עם כיוונים שונים ומשונים שלבחור צעיר זה יכול לבלבל – אבל אני חושב שעם הדרכה נכונה מאחד הרבנים (וזו חובה במכון שיהיה לך רב אישי שמלווה אותך)
תוכל להתגבר על הבעיות מה גם שהיום המכון דומני יותר "ממוסד". בכל מקרה, אתה לא מחויב להשאר שם אלא זו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה לשנה שנתיים ומשם לעבור הלאה למסגרת יותר רגילה.
גם בישיבת רמת גן שמעתי שיש אוירה טובה ו"חממה" ללימודי אמונה, יש את ישיבת מצפה יריחו ששם באופן עקרוני העיקר בסדר יום זה לימוד בקיאות ויש עוד המון מסגרות. (יש גם הרבה המכינות מעולות – בעלי, בעטרת כהנים ועוד – והם יכולים להיות שנת נסיון טובה שאחריה תחליט עם להתגייס או להמשיך לצבא. גם שם יש קצת חסרון למי שרוצה לשבת ולהתרכז בלימוד – שהאוירה החברתית מרוכזת לעיתים יותר סביב הצבא והחברה – אך זה מאד תלוי ופשוט צריך לגשת ולראות מה מתאים לך).

יש לך הרבה מה לברר ולחשוב – ואם תרצה עוד להתיעץ או לשאול על כיוונים או מקומות מסוימים אשמח לעזור ולנסות לברר – בהצלחה רבה בדרכך
אדם
(בקריאה חוזרת של התשובה נראה לי שאולי קצת יותר מדי התמקדתי בשאלה העקרונית ולא בהדרכה המעשית - אז באמת מוזמן לחזור ולשאול על נקודות מסוימות)
adamn@intermail.co.il