למה יש שכר ועונש

כשאלוקים ברא את העולם – הוא ברא את כל בעלי החיים ואת כל הצמחים ו,,,,המלאכים באותה צורה כולם היו באותו שכר, וכולם בלי עבירות, ואף אחד לא יורד מדרגתו. (דברי לא כל כך מדויקים אבל "בערך" זה המצב. ראה בהמשך. אבל באופן כללי זה נכון).
האדם שונה מכל השאר – האדם נברא בצלם אלוקים – עם כוחות אלוקיים ועם יכולת יצירה אדירה. באותה מידה יש לו גם כוח הריסה אדיר. "השכר" - הוא להיות אמיתי גם בעולם האמת האדם מתאים למה שיש שם באותו עולם וגם בעולם הזה בשעת אמת. האדם לא רק מתאים אלא גם שותף להתפתחות הרוחנית של העולם. הוא חלק מההויה האלוקית.
העונש הוא כשאדם לא אמיתי וחי חיים חיצונים ושקריים. כשהוא נפגש עם האמת בעולם הזה או בעולם האמת. א] הוא לא מתחבר לעולם שבו הוא חי . ב] הוא נמצא כל הזמן בסתירה גדולה למציאות. זה העונש על העבירות שאדם עשה.
כל זה הוא באופן כללי אבל אם תרצה לעיין תוכל שים לב למקורות הבאים:
-----
פירוש הרמ"ק לספר יצירה פרק שישי
"ומשתי כחות אלו שהם טוב ורע מורכב האדם שמשם יצר הרע ויצר הטוב. והנה המלאכים הם יצר הטוב כולם ואין להם בחינת הרע כלל, ולכך אין להם שכר בעמלם. והבהמות כלם יצר הרע ולהם אין בחינת הטוב, ואין לנפש הבהמה שכר ועונש זולתי אם היא בסוד הגלגול שאינה בהמה, וזהו חמורו של רבי פנחס בן יאיר. אמנם בני אדם יש להם יצר הרע ויצ"ט שהם נשכרים ונענשים. וזה טעם אל בריאת הרע, כי טוב מבחין את הרע - כי על ידי היות באדם טוב ורע והוא עוזב הטוב ורודף אחר הרע הוא בעל עונש. וכן הצדיק רע מבחין את הטוב - שיש בו יצר הרע ויצ"ט ועוזב הרע ורודף אחר הטוב הוא בעל שכר, וגדולה מעלתו ממלאכי השרת. אם כן זהו טעם שברא הקב"ה הרע שהוא משלים הטוב ומעלהו למעלה מהמלאכים, וכדפירשו בזוהר בעניין זה ממש. ולכך טוב גנוז לצדיקים - ששכר מצוה שהוא יצר הטוב מצוה שהוא הטוב וכו'".
---------
תנא דבי אליהו בפרשה יב
"אם תאמר, מפני מה ברא הקב"ה יצר הרע, והלא כבר יש לו תשע מאות ותשעים ותשע אלפים רבבות מלאכי השרת שמקדשים לשמו הגדול בכל יום, מיציאת החמה ועד שקיעת החמה אומרים קדוש קדוש קדוש, ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, וכי לבשר ודם בא לעובדו, שהוא אוכל ומוציא כבהמה, אלא כשנגלה הקב"ה על הר סיני ליתן תורה לעמו, לא נגלה אלא באחד וממאתים וארבעים ושמונה שלפניו, שנאמר רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן וגו' (תהלים ס"ח י"ח), הן משרתין אתו,
משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיו לו עבדים, והיו יושבין מעבר לחומה של ברזל, והיה המלך מכריז ואומר, כל מי שאוהב אותי יעלה בחומה של ברזל ויבא אצלי, ומי שהוא עולה בחומה של ברזל - הוא ירא את המלך, ומי שעולה בחומה של ברזל - הוא אוהב את המלך, אם עלו - הרי הן אוהבין אותו או [אותן] שלא עלו?
היה אומר, איזה מהן חביב לא אותן שעלו?
ומה שכרן?
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר (שמות כ"ד י"ו), אבל הצדיקים מה נאמר בהן, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' ל"א), מה שאין כן במלאכי השרת, יפה כחו של בעל הבית שיפה כתר עבדיו ככתרו,
ואם תאמר מי שקרא ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קימעה יהיו מאור פניהן שוין במאור פנים לעולם הבא?
אין לפניו משוא פנים!
ומנין? תדע לך שכן, צא ולמד ממשה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, שהיו כולם בפרק אחד ומאור פניהם שוין כאחד, כיון שעלה משה למרום וקרא ושנה, הרבה בו דברי תורה יותר מכולם, שנאמר במקום אחר, יתר מרעהו צדיק (משלי י"ב כ"ו), וזהו ששאל חבקוק הנביא מלפני הקב"ה, ועל שעמד ודבר דברים יתירין הראהו הקב"ה כל מידות שנאמרו לו למשה אבי החכמה ואבי הנביאים, הראהו מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק, אמר לפניו, רבונו של עולם, מי שקרא ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קימעה יהו מאור פניהם שוין במאור פנים לעולם הבא, אמר לו, לאו, כל אחד ואחד לפי דרכו, שנאמר ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג' ב'), אף ברוגז מי שיש לו רחמים תזכור.
-----------
ואפשר להביא עוד מקורות רבים אבל נסתפק בזה. ואם יש לך עוד שאלה יותר מפורטת בענין זה – אשמח לענות.