למה ה' נתן בגיל ההתבגרות את היצר הזה?

שלום חייל יקר.
בסיירת מטכ"ל אומרים שאין דבר שאי אפשר לעשות.
ואם יש משהו בלתי אפשרי, צריך קצת להתאמץ..

אז ברוך הבא לסיירת, שמתמודדת מול המשימה הקשה מכולם. לעם ישראל יש רף גבוה יותר משאר האנושות, ואתה נבחרת להיות חלק מהנבחרת הזו. לא כל אחד זוכה להגיע לסיירת, אתה יודע. ואתה קיבלת את זה במתנה, אפילו בלי לעבור גיבוש. פשוט נולדת לתוך זה.

בסיירת הזו לא מקבלים כומתה אדומה, אין סיכה שמפארת את המדים, וגם לא דרגות ש´עושות לך את זה´. רק אתה יודע את הערך שלך, ומה אתה שווה. בלי פוזות וסיפורי גבורה. זה רק אתה מול ריבונו של עולם, ומול האמת הפנימית שלך, שדורשת ממך לצמצם פערים בין השאיפות לבין
הביצוע.

נכון, זה קשה. אתה מתמודד מול נסיונות לא קלים, ופיתויים יותר מדי זמינים. אבל אנחנו בסיירת, שכחת? המפקד בטירונות לא מוותר לאף אחד, ואם צריך אז חוזרים על אותו אימון גם אלף פעם עד שעושים אותו כמו שצריך. אין לו את הצ´אנס לעשות הנחות, כשהצבא שלנו זקוק ללוחמים הטובים ביותר. בשביל המדינה שלנו זו שאלה קיומית, של ´להיות או לא להיות´.

גם לך אין את האפשרות להרים ידיים. הקשיים בעניני צניעות הם לא סעיף צדדי בחיים שלך. [אתה נמצא כאן בעולם רק בשביל להילחם ולעבוד קשה]. כל צעד קטן, מקדם את האישיות שלך. כל מאמץ, השתדלות, ניצחון, משדרגים את הנפש שלך ומחשלים אותה. מי שלא מוכן לנסות להתגבר, נשאר ילד קטן גם בגיל 50. כזה שנרתע מכל משב רוח קל, ונגרר אחרי כל תאוה בחוסר שליטה. מה שיעשה אותך באמת בוגר ואחראי, זה היכולת שלך לדחות סיפוקים. להיות עם עמוד שדרה, בלי להתכופף. להיות בעל חוסן וגבורה, ולא עם אופי חלש.
[הקב"ה רוצה אריות, שלא מפחדים מקשיים אלא מסתערים עליהם].

מה זה בעצם יצר העריות?
זה הרצון להיות נצחי. להעמיד את הדור הבא, כדי שיהיה לחיים שלך המשך תמידי. במקום לבלות כאן איזו תקופה ולהיעלם, אתה משאיר חותם אישי קבוע, שיבוא לידי ביטוי בצאצאים שלך ובצאצאים שלהם. אין פלא, שהיצר הזה בוער בעצמות. כי בניגוד לתאוות האכילה למשל, שנועדה רק לאפשר את הקיום הזמני שלנו בעולם, התאווה הזו נועדה לחבר אותנו אל הנצח. וכמו שבתחום המזון עלולים לאבד את הראש ולהזיק לגוף במאכלים רווי שומן ושאר מזיקים, במקום לחזק אותו - גם בתחום הצניעות עלולים להתבלבל ולהשתמש בכח האדיר שה´ טמן בתוכנו למטרות הלא נכונות. לקחת את האנרגיה העצומה הזו שמביאה חיים לעולם, ולחלל אותה בשביל הנאה גסה, אנוכית, חולפת.

הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית. מול כח הרצון, אף אחד לא יכול להתנגד. בתנאי שאתה יודע מה אתה רוצה מעצמך, ושאתה באמת רוצה. כל אחד מרגיש עמוק בתוכו, שהכל תלוי רק בו. שרק הוא מחליט מה לעשות, והאם לעשות. למרות החשק והתאוה, אתה בעל הבית שיקבע את סדר היום.

אבל כמו בסיירת, [לא מספיק לרצות להיות לוחם, אם אין לך את הכלים הנכונים וההכשרה המקצועית]. הקב"ה לא זרק אותנו לבד לתוך זירה אימתנית, אלא נתן לנו הדרכה איך לצאת מהקרב הזה כשידינו על העליונה. זה לא הופך את ההתמודדות לקלה, אלא סולל לך את הדרך לעמוד בה בגבורה ולנצח.

הקב"ה מכיר אותנו, וגם את העולם שהוא ברא. הוא יודע בדיוק מול אילו נסיונות אנחנו נדרשים לעמוד, והוא לקח בחשבון שזה לא ילך חלק מההתחלה. לכן הוא נתן לנו עוד מתנה, שנקראת ´תשובה´. בכל יום, בכל רגע אתה יכול לפתוח דף חדש, ולצאת שוב למסע. אתה נמדד לפי ההווה ולא לפי העבר. אם אתה רוצה להשתנות, אם אתה לא מתייאש למרות הכל ומוכן לנסות שוב ושוב, דלתי התשובה פתוחות בפניך. וגם הדרך לניצחון. כי כל עוד אתה רוצה, אתה מסוגל.

אין כמו תחושה של חייל בסופו של מסע מתיש וקורע. כשהוא יודע שהוא לא נכנע, לא התבכיין, ולא חיפש פטור - אלא נתן את כולו, והשקיע את כל הכוחות, והגיע לקו הסיום. פצוע, חבול, מזיע, מתנשף, מותש, ´גמור´, אבל הוא עשה את זה. לעומת ההנאה הרגעית של מי שהצליח לחמוק מהמסע - הוא קיבל נכס שילווה אותו לכל החיים.

אין כמו הרגשה אצילית ומרוממת, לאחר עמידה בנסיון. לעומת הנאה זמנית של מי שהחליט להישבר - הוא נהיה אדם טוב יותר. תחושה עדינה בחדרי הלב, שהצלחת לשמור על עצמך, להיות טהור, להיות ´גבר´ אמיתי.

מה שהיה נכון בכל הדורות, נכון בדור שלנו שבעתיים. עוצמת הגירויים והזמינות שלהם היא מעבר לכל פרופורציה שהיתה מקובלת בעבר. היום לא צריך ´לחתור למגע´ מול האויב. הוא פשוט נמצא איתך צמוד בכל מקום. אבל [הקב"ה מחלק כוחות לפי המשימות]. אם הוא בחר בך להיות בתקופה הזו, הוא גם טמן בך את היכולת להחזיק מעמד, ולהתעלות מעל הכל.

´יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין´.
אין מי שרוצה, ומתאמץ ברצינות ובכל הכוח, ולא מצליח.
´אין הדבר תלוי אלא בי´.

לא התייחסתי כאן לדרך המעשית של ההתמודדות, אז אתה מוזמן לשלוח על זה שאלה נפרדת אם תרצה.
ובכלל לכל שאלה וענין, אני כאן.
אבישי batelam@gmail.com

בהצלחה, חייל.