שאלה
שלום לכבוד הרב,
שאלה: האם במקרים ספציפיים מותר ללמד אנשים עם פיגור\אוטיזם איך לאונן?
השאלה נובעת מכך שבאוכלוסייה של אנשים עם פיגור יש מקרי אונס רבים שגברים עם פיגור אונסים נשים עם פיגור (בייחוד בבתי ספר לחינוך מיוחד)
נראה שהסיבה לאונס הוא מפני שהאנשים הללו לא יכולים למצוא פורקן ליצרים בשום דרך אחרת חוץ מאונס, ונשים עם פיגור הן "מטרה קלה" מפני שלא תמיד הן מבינות מה בכלל מתרחש.
ועוד, יש מן התסמונות שגורמות לאברי מין של הלוקה בתסמונת לגדול בשלב מוקדם של החיים וכך היצר המיני שלהם חזק כבר בגיל צעיר (לדוג': תסמונת X השביר).
חלק מאנשי החינוך המיוחד טענו שכדי למנוע את התופעה הזו של אונס צריך ללמד אנשים עם פיגור מגיל צעיר איך לאונן כדי למצוא פורקן ליצרים שלהם וכך הם לא יהווה סכנה לנשים סביבם.
ידועים הם ההלכות שאסור להוציא זרה לבטלה וזה דבר מקובל על כל הפוסקים (רמב"ם איסורי ביאה כ"א י"ח) (שו"ע אה"ע אישות כ"ג א').
וראיתי שלדעת הפוסקים אפילו לאדם עקר אסור להוציא זרע לבטלה (שו"ת רב פעלים ג' אה"ע ב'). וזאת מפני שאיסור השחתת זרע היא לא רק מטעם השחתת הפוטנציאל לוולד. אלא האיסור הוא גם בגלל שהתורה התירה לאדם להטיל מזרעו רק ברחם האישה ולא בשום מקום אחר.
הספר חסידים (ספר חסידים קע"ו) המצוטט בפי חלק מהאחרונים (חלקת המחוקק אה"ע כ"ג א') טוען שיש סיטואציות בהם מותר לאדם להוציא זרע לבטלה כאשר זה בא במקום שהוא יבוא אל אישה האסורה עליו.
וראינו בחלק מהפוסקים (אג"מ אה"ע ב' ט"ז) שלצורך רפואה מותר להוציא זרע לבטלה מפני שלרפואה זה אינו נחשב "לבטלה" אלא לצורך.
והשאלה היא כך: האם בגלל המקרה הפוטנציאלי של "מוטב שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה" (ז"א, החשש שמה האדם הנ"ל יבעל מישהי שאסורה לו) – נותן למדריכים של אנשים עם פיגור את הלגיטימציה במקרים ספציפיים ללמד אדם אם פיגור להוציא זרע לבטלה?
והאם אולי אפשר לתרץ שכדי למנוע אונס ע"י האנשים הללו האינון כבר לא יהיה בגדר "הוצאת זרע לבטלה" מפני שהוצאת הזרע היא "לצורך" כמו שהתיר האג"מ לרפואה.
ואם הדבר תלוי ברמת הפיגור של האדם, איך מחלקים בין האדם שמותר ללמדו לאונן לבין האדם שאסור ללמדו (והאם יש לתשובה הזו שאלה להגדרות ההלכה של "שוטה" ו-"פתי", ואם כן מה הוא בדיוק ההבדלה ביניהם)
(השאלה נשלחה גם לפוסקים נוספים)
בתודה רבה
תשובה
שלום
נראה שאסור ללמדם להשחית זרעם, בשל העובדה שאוננות לדעת רוב הפוסקים היא מדאורייתא (פרמ"ג או"ח במשבצות זהב סימן ג סוף ס"ק א).
בנוסף, לא כל המחלות הנפשיות והפיגור השכלי ותסמונת דאון מוגדרים כשוטים.
ועוד, בשוטים עצמם יש מחלוקת אחרונים (חת"ס ותרומה"ד ואחרים) אם מותר להאכילו איסור בידיים.
ובנוסף, אין ודאות שאינון יגרום להפסקת הדחף המיני, ויתכן שההיפך הוא הנכון כדברי הגמ' בסנהדרין קז. לגבי דוד ע"ה, מינסיא לך ועבידנא מילתא וכו' אמר ר"י שהפך משכבו של לילה לשל יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן באדם משביעו רעב מרעיבו שבע, ופרש"י 'שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום'.
ומשמע מהגמ' בפשטות שבדיוק בדבריך טעה דוד שחשב שזה ימעיט את התאווה, והגמ' קוראת לזה דבר הלכה, כדי לומר שזוהי עובדה עם נפק"מ להלכה כגון המקרה שהעלית.
כמו כן, הדבר פוגע בקדושת ישראל שיעסקו המחנכים בדבר כזה שהכתוב מגדירו במעשה ער ואונן 'רע בעיני ד'', וילמדו אנשים להשחית זרעם ויש בזה פגיעה בטהרת המחשבה של המחנכים.
לפיכך אסור לנהוג כן, אלא לחזק את השמירה על ההתנהגות שלהם במוסדות ובמשפחות ולנסות לחנכם ככל הניתן בזה להמנע מאינוס וכד', ולמצוא דרכים לנישואי חלקם, שכידוע חלקם יכולים להתחתן ע"פ דין וחלקם לא, וכל מקרה לגופו אם עונה לדין שוטה או לאו.
תעשה הכל בטהרה ובקדושה, ומן השמיים יסייעו.
בהצלחה